דלג לתוכן העמוד
עמוד הבית
עבור לתפריט ראשי
עבור לקישורים מומלצים בתחתית העמוד
He
חיפוש מתקדם
פתח תפריט
משפחות הצמחים
חזרה
משפחות הצמחים
משפחת האברשיים
משפחת האברתיים
משפחת האדמוניתיים
משפחת האורניים
משפחת האזדרכתיים
משפחת האיריסיים
משפחת האלוניים
משפחת האלטיניים
משפחת האלף-העלה
משפחת האלתיים
משפחת האספלניים
משפחת האספרגיים
משפחת האפרוריתיים
משפחת הארכוביתיים
משפחת האשחריים
משפחת האשליים
משפחת הבאשניים
משפחת הבוציציים
משפחת הביברשטיניים
משפחת הביגנוניים
משפחת הבקעצוריים
משפחת הברושיים
משפחת הגומאיים
משפחת הגליתיים
משפחת הגפיתיים
משפחת הגפניים
משפחת הגרניים
משפחת הדגניים
משפחת הדולביים
משפחת הדלועיים
משפחת הדנשטטיים
משפחת הדקליים
משפחת ההדסיים
משפחת ההרדופיים
משפחת ההרנוגיים
משפחת הולריניים
משפחת הורבניים
משפחת הורדיים
משפחת הזוגניים
משפחת הזיפניים
משפחת הזיתיים
משפחת החבלבליים
משפחת החיעדיים
משפחת החלבלוביים
משפחת החלמיתיים
משפחת החמציציים
משפחת הטבוריתיים
משפחת הטופליים
משפחת הטחבי כבד (מערכת)
משפחת הטחבי עלים (מערכת)
משפחת הטחבי קרן (מערכת)
משפחת הטמוסיים
משפחת הימלוחיים
משפחת היערתיים
משפחת היצהרוניים
משפחת הירבוזיים
משפחת הכופריים
משפחת הכחליתיים
משפחת הכף-צפרדע
משפחת הכפתוריים
משפחת הלבניים
משפחת הלוטמיים
משפחת הלועניתיים
משפחת הלופיים
משפחת הלחכיים
משפחת הלילניים
משפחת הלשון-אפעה
משפחת המורינגיים
משפחת המורכבים
משפחת המורניים
משפחת המימוניים
משפחת המישיים
משפחת המצליבים
משפחת המרבה-חלב
משפחת המרסיליים
משפחת המתנניים
משפחת הנאדידיים
משפחת הנהרוניתיים
משפחת הנופריים
משפחת הנוריתיים
משפחת הנר-הלילה
משפחת הנרקיסיים
משפחת הסבונניים
משפחת הסהרוניים
משפחת הסוככיים
משפחת הסולניים
משפחת הסופיים
משפחת הסחלביים
משפחת הסיגליים
משפחת הסימרוביים
משפחת הסלביניים
משפחת הסלוודוריים
משפחת הסמריים
משפחת הסנטליים
משפחת הספלוליים
משפחת הסרפדיים
משפחת הסתווניתיים
משפחת העופריתיים
משפחת העיריתיים
משפחת העלקתיים
משפחת הערבזיים
משפחת הערבתיים
משפחת הערטניתיים
משפחת העריים
משפחת הפואתיים
משפחת הפונטדריים
משפחת הפיגמיים
משפחת הפיטולקיים
משפחת הפילנתאיים
משפחת הפעמוניתיים
משפחת הפרגיים
משפחת הפרנקניים
משפחת הפרעיים
משפחת הפשתיים
משפחת הצבריים
משפחת הצלפיים
משפחת הצפורניים
משפחת הקוציציים
משפחת הקזואריניים
משפחת הקטניות
משפחת הקיסוסיים
משפחת הקיסוסיתיים
משפחת הקנאביים
משפחת הקרנניים
משפחת הרב-רגליים
משפחת הרגלתיים
משפחת הרופיניים
משפחת הרימוניתיים
משפחת הרכפתיים
משפחת הרקפתיים
משפחת השבטבטיים
משפחת השושניים
משפחת השעוניתיים
משפחת השלמוניים
משפחת השפתניים
משפחת השרביטניים
משפחת השרכיניים
משפחת התותיים
משפחת התת-משפחת סילקיים במשפחת הירבוזיים
פתח תפריט
רשימת הצמחים באתר
חזרה
רשימת הצמחים באתר
צמחים מוגנים
צמחי תבלין
צמחים רעילים ומסוכנים
צמחי מרפא
צמחים בסכנת הכחדה (צמחים "אדומים")
צמחים פולשים
צמחים אלרגניים
צמחים צופניים
פתח תפריט
קק"ל - יערות וגנים בוטנים
חזרה
קק"ל - יערות וגנים בוטנים
עצים ביערות קק"ל
גן בוטני אילנות
גן בוטני אגמון החולה-קק"ל
מונחון - מילון מושגים
פתח תפריט
דיווחי פריחה מהשטח
חזרה
דיווחי פריחה מהשטח
מועדי הפריחה
פתח תפריט
קריאה והעשרה בעולם הצומח
חזרה
קריאה והעשרה בעולם הצומח
מאמרים להעשרה בוטנית
פתח תפריט
האבקה בראי ישראלי
חזרה
האבקה בראי ישראלי
תצלומי גרגרי אבקה
פתח תפריט
צמחים במקורות ובפולקלור
חזרה
צמחים במקורות ובפולקלור
צמחים ופולקלור
שבעת המינים
ארבעת המינים
צמחים במקורות
פתח תפריט
מתכונים
חזרה
מתכונים
כבושים וחמוצים
מנות עיקריות
מרקים
משקאות
מתוקים
סלטים חמים
סלטים קרים
תבלינים
פתח תפריט
אודות
חזרה
אודות
רשימת מקורות
דיווחי פריחה
סגור תפריט עליון
קרן קימת לישראל
חינוך ונוער
מסלולי טיולים
שבילי אופניים
הקלק וטע
צמח השדה
צרו קשר
He
דיווחי פריחה
חיפוש
סגור חיפוש
ראשי
רשימת הצמחים באתר
ינבוט צ'יליאני
ינבוט צ'יליאני
אילנות, 2014. צילום: © עדה קנוסוב
לחץ כאן להדפסה
לחץ כאן לשיתוף
שם הצמח:
ינבוט צ'יליאני
שם מדעי:
Prosopis chilensis
שם עממי:
Chilean Mesquite
משפחה:
קטניות Fabaceae
מס' עלי כותרת:
5
צורת העלה:
מנוצה
שפת העלה:
תמים
בית גידול:
נטע אדם
צורת הגבעול:
עגול
צורת חיים:
עץ
עונת הפריחה:
אפריל, מאי
מוצא:
אמריקה הדרומית, צפון
צמח מיובא
צמח אלרגני
מאת: צבי אבני
אודות הצמח
ינבוט צ'יליאני הוא
עץ
קטן עד בינוני, שלו נוף דליל ורחב המגיע לגובה של 12 מ' ולקוטר
גזע
של 1 מ'. לעץ שורשים שטחיים המתפשטים למרחק גדול מהגזע. ה
עץ
משביח את הקרקע באזור בית השורשים שלו בחנקן תודות ליכולת הקיבוע של חיידקים קושרי חנקן שמיקומם בפקעיות הצמודות לשורשיו. בנוסף, שורשיו השטחיים והארוכים טובים מאד לעצירת סחיפת קרקע.
העצה קשה, צפופה וצבעה אדמדם חום. לעצה איכות טובה לבעירה והיא משמשת לייצור רהיטים ולריצוף.
הסות (קליפה) חלקה ב
עצים
צעירים ונעשית עם התבגרות
העץ
כהה יותר ויותר ומחורצת.
בפרטים מסוימים של ינבוט צ'יליאני יש קוצים לבנים על פני הענפים.
ה
עלים מנוצים
פעמיים ואורכם 7.5-4 ס"מ. העלים אינם טובים להזנת בהמות ואף מכילים פנולים וחומרים נוספים שעלולים, בכמות גדולה, להיות רעילים.
נחשב לעץ שלכת מותנה שבחורפים קרים יכול להשיר את עליו ובחורפים חמים השלכת העלים נעשית בבת אחת באביב.
התפרחות בצורת יתד או מחרוזת באורך 10-5 ס"מ, והן כוללות סביב ציר התפרחת פרחים רבים וצפופים שצבעם לבן-ירקרק עד צהוב ושאורכם 5 מ"מ.
באזור גידולו הטבעי בדרום אמריקה וכן גם בישראל הפריחה היא באביב אך מוכרת גם פריחה ספוראדית בשלהי הקיץ.
הפירות הם
תרמילים
שטוחים, ישרים או מעט עקומים שאורכם 20-10 ס"מ, עוביים 1.5-1 ס"מ, וצבעם הופך לצהוב עם הבשלתם. ה
תרמילים
אינם נפתחים והם נופלים במקובץ לקרקע.
תרמילים
לא בשלים עלולים להיות רעילים; אך בהיותם בשלים ה
ציפה
של
התרמילים
משמשת כמאכל לאנשים בצפון ארגנטינה. הפירות שנופלים על הארץ משמשים להזנת בהמות ומהזרעים ניתן אף להכין מזון מרוכז לבעלי חיים.
עצים
גדולים יכולים להניב בתנאים טובים 40 ק"ג תרמילים בשנה ובצ'ילה אף נמדדה כמות של 117 ק"ג. בשל דמיון מסוים לפרי החרוב מכונה העץ גם "חרוב צ'יליאני" - Ceratonia chilensis וכן Chilean algarrobo.
הזרעים צורתם כזרעי שעועית בגודל 7-6 מ"מ וצבעם עם הבשלתם חום בהיר.
ינבוט צ'יליאני גדל בטבע ביבשת דרום אמריקה בפרו, צ'ילה, ארגנטינה ואורוגואי והוא הפך לעץ הגדל ומתרבה בטבע לאחר שהובא לארצות שונות באפריקה ולארה"ב. בית גידולו הטבעי הוא באזורים מדבריים או מדבריים למחצה בהם יש מים זמינים בתת הקרקע בעומק של 10-3 מ'. גדל ברום של 1,230-420 מ', במשרעת טמפרטורה ממוצעת שנתית 0C45-12 ובכמות משקעים ממוצעת שנתית שנעה בין 350 ל-400 מ"מ.
הקרקע עליה גדל היא בד"כ חולית וכן בקרקעות בסיסיות. העץ ידוע כעץ הגדל במעזבות ומתפשט בצדי דרכים ובשטחים מופרעים.
עצי ינבוט צ'יליאני בארצות רבות, ויתכן אף שבישראל, מוגדרים כיום כינבוט יוליפלורה או פלידה.
מקור השם המדעי Prosopis בשפה היוונית בה הוא צירוף של שתי מילים שמשמעותן אל מול השפע: pros במובן מול או קדימה, ו- Opis שלקוחה מהמיתולוגיה היוונית בה היא אשתו של סטורן ואלת החקלאות העושר והשפע.
השם האנגלי של הסוג mesquite פרושו סות כהה (ככל הנראה בהשפעת הפרשת הגומי) בשפה של הילידים האינדיאנים במקסיקו.
בדרום אמריקה מכונה הסוג algarrobo בשל הדימוי של
תרמילי
הפרי המתוקים והאכילים של סוג זה לאלו של חרוב.
הסוג ינבוט כולל 45 מיני עצים או
שיחים
קוצניים באזורים הטרופיים והסובטרופיים ביבשות דרום אמריקה וצפון אמריקה, אפריקה, מערב אסיה ובדרומה. ארגנטינה היא מרכז התפוצה וההתמיינות של הסוג ונמצא בה 60% מהמינים הידועים בסוג וביניהם 13 מינים
אנדמיים
למדינה זו. הסוג מאופיין בשורשים עמוקים מאד, ב
עלים מנוצים
פעמיים ה
מורכבים
ממספר קטן של
עלעלים
מנוצים שבכל אחד מהם זוגות רבים של
עלעלי
משנה.
בתפרחת בצבע לבן עד צהוב שצורתה
שיבולת
והיא מכילה פרחים רבים להם עלי
גביע
מאוחים, ב
תרמילים
שאינם נפתחים באופן טבעי וכן בכך שמינים רבים בסוג ענפיהם הדקים יוצרים צורת זיגזג בין הקוצים שבבסיסי העלים. הסוג שהופץ בנטיעות בעולם נחשב כסוג פלשני מאד שהשתלט על שטחים נרחבים באוסטרליה, באפריקה ובארה"ב. בישראל גדל בר רק מין אחד מהסוג:
ינבוט השדה
שמקורו במלחות המדבר אך הוא נחשב לצמח רע בשדות מעובדים ובשטחי מרעה בקרקעות כבדות בעמקים ובמישור החוף.
נטייתו של הסוג ליצור בני כלאיים הביאה למצב שקשה מאד להגדיר מינים בסוג זה – דבר המקשה בישראל על פעולות לביצוע ייעור מוסדר שבסיסו איסוף זרעים מעצי אם מוצלחים. בישראל נעשו בשנות ה-80-70 של המאה הקודמת נטיעות לאקלום מין זה מזרעים שהובאו מצ'ילה ומעצים נטועים בקליפורניה. ינבוט צ'יליאני הצליח פחות מינבוט לבן בחלקות אלה ועל כן לא המשיכו כמעט בנטיעות שלו.
בישראל ניתן למצוא חלקה נטועה בינבוט צ'יליאני באזור בית קמה ו
עץ
אחד בחלקה זו (כנראה מכלוא) התפתח לגובה רב ולממדים בלתי רגילים.
מקורות מידע
לפניך רכיב גלריית תמונות
מראה כללי. צילום: עדה קנוסוב
העלים אורכים ומנוצים. צילום: עדה קנוסוב
עלי לוואי קוצים גדולים. צילום: עדה קנוסוב
תפרחות. צילום: שרה גולד
תפרחות מקרוב. צילום: שרה גולד
הפירות תרמילים מסולסלים. צילום: שרה גולד
תרמיל צעיר בודד. צילום: שרה גולד
הרשמה לניוזלטר
להרשמה לניוזלטר שלנו
על הרשמה לעדכונים
עוגיות
לידיעתך, באתר זה נעשה שימוש ב'קבצי עוגיות' (Cookies) ובכלים דומים לצורך תפעול האתר, שיפור חוויית הגלישה, התאמת תכנים וביצוע ניתוחים סטטיסטיים. למידע נוסף ניתן לעיין
במדיניות הפרטיות.
הבנתי