סגינה חופית

סגינה חופית היא צמח עשבוני, חד-שנתי, זעיר, גובהו 5-1 ס"מ, קירח, מסועף. הגבעולים חלקים, נטויים עד זקופים, לעיתים מאדימים-מסגילים. העלים נגדיים, מאוחים בבסיסם, בשרניים, מעוגלים בחתך רוחב, קצרים, מרצעניים, מעוגלים או מחודדים בקצותיהם, אולם הם חסרים זיף. זה סימן עיקרי המבדיל את סגינה חופית מסגינה זעירה, הנפוצה ממנה.

הפרחים נישאים על עוקצים עדינים, ארוכים בהרבה מהפרחים. העטיף עשוי ארבעה עלי גביע וחסר עלי כותרת. זהו סימן נוסף המבדיל את סגינה חופית מסגינה זעירה, שלה ארבעה עלי כותרת לבנבנים. לפרח 4 אבקנים ו-4 עמודי עלי. הפרי הלקט, קצר מהגביע (בסגינה זעירה הוא ארוך ממנו), מכיל זרעים זעירים, נפתח מראשו ב-4 קשוות.

סגינה חופית פורחת בחורף ובאביב. היא צמח נדיר בישראל, הגדל בקרקעות שאינן חוליות בקרבת החוף, במישור החוף הצפוני והמרכזי, אך מצוי פה ושם באזורים אחרים של הארץ בגינות, סדקי מדרכות ותעלות. תפוצתו העולמית באירופה ובארצות הים-התיכון.

שם הסוג , Sagina, מלטינית: "מספוא", "מזון", מיוחס למיני אפזרית ששויכו בעבר לסוג ואשר גדלים בצפיפות בשדות מרעה. שם המין (גם השם המדעי - maritima - "ימי") – על שם בית גידולה של סגינה חופית, בקרבת החוף.

סגינה חופית תוארה לראשונה בשנת 1806 ע"י הבוטנאי הסקוטי דון (George Don, 1798-1856).
בסוג סגינה כ-20 מינים, שניים מהם נאספו בישראל.

כתב: דרור מלמד

מקורות מידע