בוצין מפורץ

בוצין מפורץ הוא צמח-פלא: משנפגע הפרח (נסה לקרוע אחת מאונות הכותרת שלו, או לגזור את האבקנים) הוא מגיב בהשרה פתאומית של הכותרת כולה. אבל התגובה אינה מיידית, אלא "אינטליגנטית": תחילה לא קורה כלום, כביכול הצמח "חושב" ושוקל את תגובתו; אחרי 30 שניות פתאום נושרת הכותרת בתנופה. נסה ותראה. ממילא עתידה הכותרת לנשור תוך שעות אחדות, כי אורך חיי הפרח הבודד הוא פחות מיממה. המנגנון מופעל על-ידי התכווצות פתאומית של הגביע, אולם איך מועברת הפקודה מן התחושה בכותרת לפעילות בגביע – טרם פוענח.

זה צמח דו-שנתי זקוף, גובהו עשוי להגיע עד 1.5 מ'. בשנתו הראשונה הוא מוציא רק עלים בשושנת, והם ירוקים במשך כל הקיץ. בשנתו השניה הוא מעלה עמוד-תפרחת מסועף כמנורה (יש המציעים אותו, ולא רק את המרווה, כצמח ששימש דגם למנורת בית-המקדש). עליו התחתונים גדולים (אורכם 30 ס"מ ויותר), ביציים, מפורצים, גלוניים, פטוטרתם רחבה או חסרה. עלי הגבעול קטנים יותר, סורחים (בסיסם יוצר כנפיים לאורך הגבעול). בחוף הים גדל טיפוס שגבעוליו שרועים. הגבעולים והעלים מכוסים שערות מסועפות (כוכביות) אפורות–צהבהבות, בלתי נעימות למגע ומסוכנות לעיניים.

בוצין מפורץ פורח באביב ובקיץ, מאפריל עד נובמבר, בעיקר ביוני–יולי. הגביע קצר, אורכו 3 מ"מ. הכותרת גלגלית, קוטרה עד 2.5 ס"מ. חמשת עלי-הכותרת פרושים, כמעט סימטריים, מאוחים בבסיסיהם. זיריהם של חמשת האבקנים שעירים מאוד, שערותיהן ארגמניות. הפרי הלקט כדורי קטן, קצר מהגביע העוטף אותו.

בוצין מפורץ שכיח מאוד, והוא אולי השכיח במיני הבוצין בארץ, ותפוצתו רחבה ביותר. הוא גדל במגוון בתי-גידול, הן טבעיים והן מלווי-אדם, ובקרקעות שונות. שכיח במיוחד בצידי דרכים, במעזבות ובריכוזי אשפה. גדל כמעט בכל אזורי הארץ, פרט לדרום הנגב ולמרומי החרמון, אך במיוחד בתחום הים-תיכוני, בהרים ובשפלת החוף של צפון הארץ ומרכזה.

ברפואה העממית משתמשים במשרה שלו דוקא לריפוי מחלות-עיניים, וכן לפגעי-עור, אך מזהירים לסננה היטב. עוד על פולקלור ורפואה עממית של הבוצין ר' בספרו של אמוץ דפני "פרחים, סגולות ואגדות" ע' 42.

בסוג בוצין כ-120 מינים מוסכמים ועוד 8 בני-כלאיים מוכרים, בישראל נאספו 16 מינים, רובם נדירים.

בוצין משמעו נר (בארמית), והשם מדמה את הפרח הצהוב, הנישא על גבעול זקוף, לשלהבת נר. ואכן, לכל מיני הבוצין פרח צהוב גדול עם כותרת גלגלית ו-5 עלי-כותרת פרושים, כמעט סימטריים, מאוחים בבסיסיהם, ו-4–5 אבקנים שזיריהם שעירים מאוד. אין צוף, הפרח מואבק על-ידי דבורים אוספות-אבקה.

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע  

בימי קדם היו מכינים מעלי הבוצין היבשים פתילות להדלקת מנורות השמן.

יש המפרשים כי הבוצין הוא פתילת המדבר המוזכרת במשנה בתור צמח שאין להדליק בו נרות שבת, כנראה מחשש לנזק לעיניים.

"אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן.. ולא בפתילת המדבר" (מסכת שבת, ב', א')

עלי הצמח השעירים עלולים לגרום לדלקות ואף לעיוורון (מכאן השם הערבי עוורון). זרעי הצמח אף הם רעילים.

השם - בוצין - פירושו נר בארמית ("בוצין נהורא" פירושו נר למאור), ומקורו תלמודי. שם זה ניתן לבוצין על שום פרחיו שצבעם צהוב עז וצורת התפרחת מזכירה מנורה.

יש אומרים כי צורת המנורה שהייתה במשכן ובבית המקדש, ונאמר עליה "כפתור ופרח, כפתור" ... דומה למבנה הבוצין.

לפרחים תכונה מיוחדת ומוזרה: אם פוגעים באחד מעלי הכותרת, נושרים כל העלים כאחד.

צריכת מים לאחר התבססותו: נדרשת לו תוספת השקיה של 100 ליטר למ"ר או 100 קוב לדונם בשנה באזורים שבהם יש לפחות 250 מ"מ גשם בשנה.
אזורים: שפלה, חוף, הר, בקעה,
צורת חיים: עשבוני דו שנתי
קצב צמיחה: מהיר
גובה: 1.20 מ'
קוטר: 0.50 מ'
איברים דקורטיביים: פרחים
שימוש מומלץ: צמח כיסוי, ערוגות ומסלעות
עמידות לתנאי קרקע קשים: גבוהה. למגוון קרקעות, כולל ביצתיות ויבשות
תנאי הארה: שמש
מידע גנני נוסף: בתוספת השקיה ירוק לאורך כל השנה והפריחה מתארכת לקיץ ואף לסתו. קיימים מינים נוספים היכולים לשמש בגננות ביניהם בוצין טריפולי, בוצין הגליל (שגובהו 3 מ') ובוצין סיני

כתבו יואב גרטמן ואביגיל הלר, מתוך חוברת בהוצאת שה"מ, משרד החקלאות