מצאתי בתחילת אפריל בקיה – כנראה בקיה קטנה, ב
יער אחיהוד ובמעלה צביה. צומחת ב
חורש טבעי וביער בצל.
גובה עד 40 ס"מ ,בד"כ 10-15, קשה לזיהוי גדלה בין צמחים גבוהים יותר, מטפסת בעזרת
קנוקנות,
עלי לואי זקופים, שעירים 4-6 זוגות
עלעלים בעלה.
עוקץ תפרחת ארוך או שווה לעלה, לעיתים עם זיף בקצה העוקץ, תפרחת 1-4 פרחים.
אורך הפרח כ 5 מ"מ, רוחב מפרש 2.5-2 מ"מ, צבע ורוד חוור עם עירוק בסגול, אורך ה
תרמיל 13-18 מ"מ, ויש בו עד 7 זרעים. קוטר כל זרע כ 1.5 מ"מ
כתב: שמואל מזר
הסוג ביקיה
פרח
פרפרני טיפוסי, ו
עלה מנוצה ובקצהו
קנוקנת – הרי זו לרוב ביקיה (או לפעמים גם אפון או טופח או עדשה). ליתר בטחון נבדוק תכונות נוספות, המבדילות ביקיה מסוגים דומים: לעלה הביקיה יש בבסיסו זוג עלי-לוואי, קטנים מן העלעלים. במינים רבים יש
צופנים על עלי-הלואי או על עלי הגביע. משערים שהצוף המופרש מהם, המושך נמלים, מסייע בכך שהנמלים מגינות על הצמח בפני זחלי פרפרים העלולים לאוכלו. הפרי סרגלי, אורכו לפחות כפול מרוחבו. עמוד ה
עלי כפוף וראשו שעיר. זה סוג נפוץ, עם 150 מינים בעולם, 24 מינים בארץ. שמו נזכר כבר בתלמוד הירושלמי ובתוספתא, והוא דומה לשם המדעי. הניקוד של האות הראשונה נקבע בחיריק, בעקבות השם המדעי, אך בקהל החקלאים מקובל לבטאו בפתח. מינים אחדים תורבתו, בראשם הפול, שהוא מין בסוג ביקיה, וכן הכרשינה, ומינים אחדים משמשים כמספוא מזין לבהמות. הפריחה חלה באביב. בסיס ה
גביע מעוגל או מגובנן, ונאגר בו צוף. בפרח 10
אבקנים, זיריהם של 9 מהם מאוחים לצינור ששפתו העליונה מלוכסנת. ההאבקה היא מטיפוס "משחת השיניים": כל נגיעה של חרק בפרח גורמת לגושיש אבקה לצאת מבעד לסדק בראש הסירה (עלי ה
כותרת הפנימיים) ולדבוק בבטן החרק, ובביקור הבא יצא שוב גושיש נוסף. האבקנים מבשילים לפני העלי, מה שמגדיל את הסיכוי להאבקה הדדית, אך יש גם עונת חפיפה, ואז שכיחה האבקה עצמית. עמוד העלי שעיר. הפרי
תרמיל מוארך ופחוס. קשוותיו מסתלסלות בהתייבשן ונפתחות ב"פיצוץ", הזורה את הזרעים למרחק קטן. מספר הכרומוזומים 10, 12 או 14 או מכפלה של אלה. במינים רבים מופיעים בצמח שני מיני פירות: פרי רגיל הנישא בראשי ענפים, ופרי אחר המבשיל מתחת לפני הקרקע. בכל חלקי הצמח, ובעיקר בזרעים, יש לעתים רעלים הפוגעים בחרקים, אך אינם גורמים נזק ליונקים, לאדם ולבהמתו. תפוצתו העולמית של הסוג מרוכזת בעיקר סביב הים התיכון, במזרח התיכון ובדרום אירופה.
כתב מייק לבנה
מקורות מידע