בוצין המדבר

מאת: הגר לשנר

אודות הצמח

בן-שיח מדברי שגובהו עד מטר אחד, מסועף מאד, בעל נוף רחב, מעוגל. כל הצמח מכוסה שערות בהירות המקנות לו גוון מאפיר, בהיר מאד. השערות הכוכביות על כל חלקי הצמח יכולות לגרום לגירוי ברקמות עדינות, בייחוד לחמית העין ורירית הפה. לכן מומלץ לא לגעת בצמח.

הפרחים צהובים, דמויי גלגל, ערוכים בתפרחות קטנות בנות 1-3 פרחים. צבע האבקנים ארגמן והם שעירים מאד, בולטים על רקע עלי הכותרת הצהובים. קוטר הכותרת כ-1.5 ס"מ ובכך הוא נבדל ממינים דומים של בוצין, שלהם יש פרח גדול בהרבה.

הפריחה מסוף החורף-אביב, ונמשכת לתוך הקיץ. הפרחים הם "פרחי יום אחד" – נפתחים השכם בבוקר ונושרים עד אחר הצהרים של אותו יום (ראה הסבר מפורט בהמשך).

הפירות הם הלקטים קטנים, קוטרם 5-8 מ"מ, ובהם הרבה זרעים קטנים, דומים לזרעי פרג. ההלקטים נפתחים ביובש ומפזרים את הזרעים.

תפוצה ובית גידול: הסוג בוצין הוא סוג גדול במשפחת הלועניתיים (Scrophulariaceae) המונה כ-470 מינים שתפוצתם בעיקר העולם הישן – אסיה, אפריקה ואירופה. מרכז התפוצה של הסוג הוא אגן הים התיכון. מרכז תפוצה נוסף של הסוג הם אזורים הרריים במערב אסיה. רוב המינים גדלים בבתי-גידול יובשניים, אפילו במדבר הקיצוני.

בישראל יש 20 מיני בוצין הגדלים בכל חבלי הארץ. המין הנפוץ והמוכר ביותר הוא בוצין מפורץ שעיקר תפוצתו בחבל הים-תיכוני.

בוצין המדבר הוא מין אנדמי למזרח התיכון שתפוצתו במדבריות סוריה, ירדן, ישראל וסיני. הצמח גדל בעיקר במדרונות אבניים וואדיות רדודים במדבר החם, והוא מין הבוצין הנפוץ ביותר במדבר של ישראל.

השם: שם הסוג המדעי – Verbascum, הוא שמו הלטיני של הסוג. תואר המין – eremobium, פירושו "של הישימון", על שום בית הגידול.

שם הסוג העברי – בוצין, משמעותו "נר" בארמית, על שום הפרחים שצבעם צהוב עז כלהבת נר. תואר המין מתאר את אזור גידולו.

למידע נוסף על השם ראה בערך "בוצין מפורץ".

בערבית מכונים רבים ממיני הבוצין "עווארוואר" (ٲواروار), כלומר "המעוור", בגלל השערות הכוכביות שגורמות לגירוי חריף בלחמית העין, עד כדי עוורון זמני.

"פרחי יום אחד": יש צמחים רבים – רקפת, צבעוני, איריס – שפרחיהם חיים ימים רבים; בעוד לצמחים אחרים – פרג, לוטם, בוצין, נר-הלילה, מקור-החסידה ועוד, יש פרחים שכל משך חייהם יום אחד או פחות. אך טבעי הוא לתמוהה מדוע הצמחים משקיעים כה הרבה בפרח שהוא "שלט פרסומת", וישמש ליום אחד בלבד?

התשובה (המורכבת) נעוצה בטיב הגמול שבפרח ובהשקעה האמיתית של הצמח בפרח.

הגמול של כל "פרחי יום אחד" הוא אבקה. כאן יש לציין שלא כל הפרחים שנותנים גמול אבקה הם "פרחי יום אחד". כך לדוגמה רקפת, אלופת האלופים במשך חיי הפרח, נותנת גם היא בעיקר גמול אבקה.

אבקת הפרחים מיוצרת באבקנים, וברגע שהאבקן בשל ונפתח כדי לפזר את האבקה שלו הוא חדל לייצר אבקה, כלומר זהו גמול מתכלה. צוף פרחים לעומת זאת מיוצר באופן רציף בבלוטות מפרישות צוף המכונות צופנים. אם כך, הסיכוי למצוא גמול ב"פרח אבקה" מבוגר הוא נמוך -מישהו אחר כבר יכול היה לבקר בפרח ולאסוף את הגמול. מכאן נובע כי הסיכוי של הפרח המבוגר לאכזב חרק מאביק הוא גבוה. לכן "כדאי" לצמח לייצר פרחים ליום אחד בלבד ולפתוח פרחים חדשים מדי יום, ובכך להבטיח גמול למאביקים שהם מצידם ישארו נאמנים לפרח.

ואכן, אנחנו רואים שפרחי יום אחד, גם הגדולים בהם דוגמת פרחי לוטם ופרג, הם פרחים יחסית "לא מושקעים" – עם עלי כותרת דקיקים, עיתים מקומטים, כמו בגד חד-פעמי. גם למיני הבוצין יש עלי כותרת דקיקים ומקומטים מעט.

הפרחים של כל מיני הבוצין מגדילים לעשות – כאשר חרק מבקר בפרח ונוגע בכותרת שוב ושוב הוא מפעיל מנגנון מכאני שגורם לפרח לנשור תוך דקות אחדות. בצורה זו החרקים יבקרו תמיד בפרחים שעדיין לא בוקרו על ידי חרקים אחרים, כלומר פרחים שמובטח בהם גמול. גמול בטוח מייצר נאמנות אצל המאביקים.

הרבה ממיני הבוצין משמשים צמחי מרפא ברפואת הצמחים, גם ברפואת צמחים מערבית וגם ברפואה סינית והודית. הדבר המעניין ביותר הוא כי הם משמשים בין השאר לריפוי של דלקות עיניים!

מידע גנני

בגינון האנגלי נפוץ שימוש במינים גדולים, גבוהים של בוצין. בארץ כמעט לא מוצאים בוצינים בגינון למרות שיש מינים בארץ, למשל בוצין הגליל ובוצין סיני, שמתאימים מאוד לגינון.

 

 

מקורות מידע