אנתוסטודון מצטרר

גבעתיים, 2-2016. צילום: © דרור מלמד
גבעתיים, 2-2016. צילום: © דרור מלמד
  • שם הפרח: אנתוסטודון מצטרר
  • שם מדעי: Enthostodon attenuatus
  • שם כללי: Thin Cord-moss
  • משפחה:טחבי עלים (מערכת) Bryophyta
  • מס' עלי כותרת: חסר עלי כותרת
  • צורת העלה: פשוט
  • שפת העלה: תמים
  • בית גידול: כתלים וקירות
  • צורת הגבעול: עגול
  • צורת חיים: טחבים
  • תפוצה בארץ: גולן, חרמון, גליל, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, נגב צפוני
  • עונת הפריחה: פברואר, מרץ
להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים".


אנתוסטודון מצטרר הוא טחב-עלים המשתייך למשפחת Funariaceae (חבליליים). הוא טחב אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט ולא בצידיהם), קטן, גדל בדגם מפוזר או יוצר משטחים קטנים ומרווחים, לעתים קרובות בינות למיני טחבים אחרים. הגמטופיט ירוק בהיר, נעשה חום-צהבהב בהתייבשותו, גובהו עד 3.5 מ"מ. העלים רעופים זה על גבי זה, מעט קעורים, דמויי-מרית, ביצניים, או מוארכים, מסתיימים בקצה מחודד, עורק האמצע מסתיים מעט לפני קצה העלה. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים נפרדים על אותו פרט, בכעין מערך "חד-ביתי" (autoicous).

אנתוסטודון מצטרר ניכר בצורת המנבגים הייחודית שלו. קופסית המנבג (capsule) סטגוקרפית (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתחת במכסה לשם שחרור הנבגים. היא דמויית-אגס מוארך, סימטרי, הפוך וזקוף, נישא בקצה זיף ישר, אורכו כ-1 ס"מ, צהבהב-אדמדם. חלקה העליון של הקופסית כמעט כדורי וחלקה התחתון - צואר הקופסית - אורכו לפחות כמחצית אורך הקופסית, הולך ומצטרר עד שהוא מתמזג עם הזיף, מכאן שם המין (שם זה מוצע כאן כתרגום לשם המדעי, attenuata - מלטינית: attenuo - "מתמעט", "הולך ונעשה צר"). בהתייבש הטחב צוואר הקופסית מתקמט מעט. המנבגים הופכים חומים-אדומים עם הבשלתם. בראש הקופסית מצנפת (calyptra) גדולה, קרומית, חלקה, דמויית-מקור צר וארוך, היוצא מבסיס חרוטי נפוח, נסדקת מבסיסה ונושרת עם ההבשלה, תוך שהיא חושפת את מכסה המנבג. לעתים מוצאים את המנבגים כשהמצנפת זקופה לראשם ולעתים היא נוטה הצידה. המצנפת ההפלואידית היא שארית מרקמת הארכגון המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. מכסה המנבג (operculum) כתום, דמוי-כיפה קטנה שבסיסה שטוח. עם נשירת מכסה המנבג נפערת הקופסית, וחושפת פי-מנבג (peristome) שבו ניכרת טבעת חיצונית (exostome) בת 16 שיניים איזמלניות, אדומות-חומות, לעתים-קרובות נשירות. מבנה פי-המנבג שבו טבעת השיניים יושבת מתחת לשפת הפה, הוא שהקנה לסוג את שמו, Enthostodon, מיוונית: enthosthi - "בתוך", odon - "שן", לאמור: "שיניים פנימיות".

הסוג אתוסטודון קרוב מאוד לסוג חבליל (Funaria) ויש הכוללים אותם כסוג אחד, אולם מיני הסוג שונים ממיני הסוג חבליל בכך שקופסית המנבג סימטרית ונישאת על זיף זקוף ובהיעדר פריסטום, או שפי-המנבג עשוי טבעת שיניים אחת ולא טבעת כפולה, כבמיני החבליל.

כרוב הטחבים בישראל, תקופת צמיחתו של אנתוסטודון מצטרר קצרה ומתמשכת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). מנבגים בשלים ניתן למצוא בסוף החורף ובתחילת האביב (בחודשים פברואר-מרץ).

אנתוסטודון מצטרר הוא המצוי שבמיני הסוג בישראל, גדל ברוב גלילות הארץ מן הנגב המרכזי ועד לחרמון. בית גידולו במקומות מוצלים בקרקעות כורכריות, בזלת ולס, בכיסי קרקע על פני סלעים ואבנים, על קירות אבן ובפתחי מערות. תפוצתו העולמית כמעט קוסמופוליטית.
אנתוסטודון מצטרר תואר בשנת 1908 על-ידי הבוטנאי הנורבגי בריהן (Niels Bryhn, 1854-1916). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1801 על-ידי הבוטנאי הסקוטי דיקסון (James J. Dickson, 1738-1822), ששייכו לסוג טחובית (Bryum attenuatum).

בסוג אנתוסטודון קרוב ל-120 מינים, בישראל נאספו 6 מינים.

כתב: דרור מלמד

מקורות מידע