כרכום גייארדו תת-מין חופי

תת המין החופי של כרכום גייארדו הוא צמח הנמצא בסכנת הכחדה, מה שמכונה "צמח אדום" הגדל בכמה אתרים באזור החוף. יש לו פקעת בקרקע המתחלפת בכל שנה, בדומה לכל מיני הסוג כרכום המונים כ-90 מינים. פקעת הצמח היא חד-שנתית. בכל שנה נוצרת פקעת חדשה הצומחת בראשה של הפקעת הישנה, אשר מתרוקנת ונרקבת. שורשים מתכווצים הגדלים בבסיס הפקעת, מושכים את הפקעת הצעירה לעומק הנכון בקרקע. את הפקעת עוטפת קליפה חומה סיבית, אשר מגנה עליה מפגיעה.

העלים 5-4, מתפתחים עם הפריחה. הם צרים מאד, דמויי סרגל ובמרכזם עורק בהיר לבן.

תקופת הפריחה היא בראשית החורף - נובמבר ודצמבר, ועיתויה המדויק מוכתב לפי המועד של גשמי החורף הראשונים. הפרח של כרכום גייארדו נכון, העטיף כותרתי בן 6 אונות לבנות (בתת המין החופי יכול להופיע גם גוון סגלגל) , אורכן כ-3 ס"מ. צינור העטיף ארוך ונמשך לתוך הקרקע עד בסמוך לפקעת. אונות העטיף נפתחות ונסגרות בהתאם לתאורת היום. ביום סגריר הם נסגרות ובשמש הפרח פתוח. צבע העטיף אינו אחיד. לעיתים צבע האונות סגול או מקווקו קווים סגולים מעטים הנמתחים לקרקע. עוצמת הצבע משתנה בין הפרחים.

השחלה תחתית. עמוד העלי ארוך, מסתיים ב-3 צלקות צהובות כתומות, מפוצלת למספר אונות דקות.

אבקנים 3, הזירים קצרים מעורים באונות העטיף. המאבקים מוארכים ניצבים.

האבקה נעשית לרוב ע"י דבורים. לאחר ההפריה מתפתח פרי בקרקע. באביב, הוא עולה אל פני הקרקע, ההלקט מתעבה ומבשיל את הזרעים.

כרכום גייארדו קרוב לכרכום חורפי. המין הנפוץ ברוב אזורי הארץ הים-תיכוניים הוא כרכום חורפי, בעוד שתפוצתו של כרכום גייארדו מוגבלת לצפון הגולן ולגליל המזרחי. נחל דישון מפריד בין תחומי התפוצה של שני המינים. תת המין כרכום גייארדו חופי גדל במובלעת נפרדת מזו של אוכלוסיות הגליל והגולן של כרכום גייארדו והיא מתרכזת באזור צר בחוף הכרמל ובצפון השרון - שם ידועים 13 אתרים בין הבונים למעגן מיכאל, וכן בבית חנניה. בית הגידול בחוף הכרמל הוא בתה ים-תיכונית שעל רכס הכורכר. תת המין החופי אנדמי לישראל.

תכונה משותפת לטקסונים הללו היא צלקת העלי המפוצלת למספר אונות דקות אך הם נבדלים בכך שבכרכום גייארדו המאבקים צהובים ואילו בכרכום חורפי המאבקים שחורים. תת-המין החופי של כרכום גייארדו שונה מכרכום גייארדו של צפון הארץ בצבע העטיף שהתווסף לו גוון סגול.

כתבה: ערגה אלוני

מקורות מידע