דמומית השדה

 

אודות הצמח

צמח חד שנתי שגובהו עד 50 ס"מ. הצמח זקוף, מסועף, עם גבעולים גליליים נוקשים. העלים גזורים לאונות דקות סרגליות, צבעם ירוק רענן והם חלקים, ללא שערות.

הפרחים נישאים אחד-אחד בקצות ענפים. לפרח 8-10 עלי גביע ו-10-8 עלי כותרת בצבע אדום בוהק מבפנים, עם כתם כהה בבסיסם. קוטר הכותרת עד 2.5 ס"מ.

הפירות הן פרודות (פרודה היא עלה שחלה יחיד, נפרד מעלי שחלה אחרים) ערוכות בשיבולת צפופה. הפרודות ביציות עם מקור (חוד) פונה מעלה וזוג חריצים בצידן העליון. סימן זה מבדיל את דמומית השדה ממין דומה לה – דמומית קטנת-פרי שלה יש פרודות ללא חריצים.

 

בישראל יש חמישה מינים של דמומית, שלושה מהם (ד. השדה, ד. קטנת-פרי וד. ארץ-ישראלית) בתפוצה ים-תיכונית, אחד – ד. עבת-פרי גדל בחגורת הספר, והחמישי – ד. משוננת הוא מין מדברי שנמצא (נדיר) גם בחבל הים- תיכוני.

כל מיני הדמומית בארץ גדלים בבתי גידול עשבוניים פתוחים – בתות או שדות בעיבוד חקלאי מסורתי. דמומית השדה גדלה בקרקעות עמוקות בחבל הים-תיכוני.

דמומית השדה היא מין נדיר. רבים לא מבדילים בינה לבין דמומית קטנת-פרי שהיא המין הנפוץ בארץ. ייתכן שהיא נפוצה יותר מהידוע בגלל טעויות בזיהוי.

 

סיסטמטיקה

בסוג דמומית (Adonis) יש 35 מינים באירו-אסיה ובצפון-אפריקה הים תיכונית, כולם עשבוניים, רובם חד-שנתיים. הם נפוצים באקלימים ממוזגים וים-תיכוניים. מרכז התפוצה של הסוג הוא אגן הים התיכון.

הסוג קרוב לסוג נורית (Ranunculus) – ראה צורת הפרי הדומה.

 

שם הסוג המדעי – Adonis, נלקח מהמיתולוגיה היוונית. אדוניס הוא אל התשוקה והיופי ואהובה של האלה אפרודיטה במיתולוגיה היוונית. ראו פירוט להלן. תואר המין – annua פירושו "חד-שנתית".

השם אדוניס מקורו שמי – הוא נגזר מהמילה הכנענית אדון, המקבילה למילה אדוני (אֲדֹנָי), שהיא גם שמו של אלוהי התנ"ך. חוקרים מודרניים חושבים שהסיפור המקורי היא המיתולוגיה השומרית על איננה (המקבילה לאישתר או עשתורת) ותמוז (בשומרית: דּוּמוּזִיד = "ילד טוב"). במיתולוגיות הכנעניות זהו נעמן, האל הצעיר שהומת בשוגג ושב לפרוח מדי אביב.

במיתולוגיה המצרית זהו סיפורו של האל אוסיריס ששמו יוחד בבוטניקה דווקא לצמח הטפיל שבטן.

השם העברי דמומית הוא חידוש של אליעזר בן-יהודה שהציע את השם דווקא לכלנית. השם נגזר מאדום ומדם. בעבר היו אנשים שהיו קוראים לדמומית "דם המכבים", אך כיום שם זה יוחד לסוג אחר. תואר המין "השדה" מתייחס לבית הגידול האופייני של המין.

 

צבע הפרחים

עלי הכותרת של דמומית השדה צבעם אדום מבהיק. צבע אדום בפרחים בארץ אופייני ל"פרחי חיפושיות". החיפושיות רואות טוב אדום ונמשכות לפרחים אדומים שהגמול אותו הם נותנים הוא אבקה – נורית אסיה, כלנית, דמומית, צבעוני, פרג ועוד.

הברק בעלי הכותרת נובע מהחזר חלקי של אור השמש, בייחוד בטווח קרני האור האולטרה-סגולות (UV). החזר זה מקל על דבורים, שהן עיוורות צבעים לאדום אך רואות היטב צבעים בטווח ה-UV, לראות את הפרחים ולבוא ולאסוף בהם אבקה.

החזר UV כזה קיים בעוד מיני פרחים ממשפחות שונות, למשל נורית אסיה ומינים צהובי פרח של נורית (נוריתיים), צבעוני (שושניים), דרדר כחול וחרצית (מורכבים) ועוד. היות המינים הללו ממשפחות שונות מעיד על קונברגנציה (אבולוציה מתכנסת) שהיא תהליך בו נוצרות תכונות משותפות למינים רחוקים זה מזה מבחינה סיסטמתית בהתאמה לתנאי סביבה מסוימים. המשותף לכל המינים הללו הוא שהגמול אותו הם נותנים למאביקים הוא אבקה ולא צוף. הקשר בין צבע בוהק לטיפוס הגמול עדיין לא נחקר בישראל.

 

אגדת אדוניס

פרק א. סמירנה נסיכת קפריסין ביזתה את האלה אפרודיטה. האלה הזועמת גרמה לסמירנה להתאהב באביה קינירס מלך קפריסין, ולשכב עמו בלי ידיעתו. סמירנה הרתה ושמרה את הריונה בסוד עד שנאלצה לגלותו לאביה. קינירס הזועם סילק אותה מהארמון, ורדף אחריה בחרב שלופה. אפרודיטה הפכה את סמירנה לעץ מור שהתבקע וממנו נולד אדוניס הקטן.

פרק ב. אפרודיטה לקחה את אדוניס הפעוט ומסרה אותו לפרספונה, רעיתו של האדס אל השאול ומלכת העולם התחתון, שגידלה את אדוניס בממלכתה. לאחר שנים, משגדל אדוניס והיה לעלם חמודות, התחרטה אפרודיטה ורצתה את אדוניס בחזרה. פרספונה לא רצתה למסור לה אותו.

פרק ג. נערך משפט בראשות המוזה קאליופה שחילקה את השנה לשלושה חלקים שווים – בראשון אדוניס יהיה עם פרספונה, בממלכתה שמתחת לאדמה; בשני עם אפרודיטה; ובשלישי היכן שיחליט בעצמו. הנער שגדל עם פרספונה, רצה תמיד להישאר אתה בחלק השלישי של השנה.

פרק ד. הדבר לא מצא חן בעיני אפרודיטה. היא השתמשה בכוחה הגדול ובעזרת חגורתה הקסומה אילצה תחילה את אדוניס להישאר אתה גם בחלק השלישי של השנה, ובסופו של דבר שייכה לעצמה גם את חלקה של פרספונה..

פרק ה. פרספונה הזועמת הלכה לארס, מאהבה של אפרודיטה, וסיפרה לו שאפרודיטה מעדיפה את אדוניס על פניו. בהתקף קנאה הביא ארס לפציעתו של אדוניס בידי חזיר בר, ואדוניס דימם למוות בזרועות אפרודיטה.

אחרית דבר - מדמו של אדוניס שטפטף לארץ יצרה אפרודיטה פרח שינציח את זכרו – הכלנית (למרות זאת, סוג הפרח הקרוי על שם אדוניס הוא הדמומית), שעולה כל שנה בחורף, פורח באביב ומת בקיץ.
 פעם בשנה, לזכר מותו של אדוניס, מאדימים מי נהר איברהים הנשפך לים התיכון בין ג'וניה לגבל בלבנון של היום מדמו של אדוניס.