להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"
מבוא לסיסטמטיקה של טחבים".
אנטיטריכיה קליפורנית היא טחב-עלים פלאורוקרפי (pleurocarpous, טחב שבו מתפתחים ה
מנבגים על ענף צדדי של הגמטופיט ולא בראש הגבעול), המשתייך למשפחת Leucodontaceae, גבעוליו שרועים-זוחלים ויוצרים שטיחים פשוקי-ענפים. הגמטופיט חסון למדי, ירוק-חום כשהוא יבש, ירוק זוהר כשהוא לח. ביובש העלים נצמדים
רעופים אל הציר, והענפים נראים גליליים, דקים ואשונים, נטויים-זקופים, מרוחקים זה מזה, קשותים אך מעט. עם הירטבם מתפשקים העלים ומוריקים והצמח מקבל מראה רענן וצפוף תוך שניות מספר. העלים קעורים, ביצניים-רחבים, מחודדים בקצותם. שולי העלה גלולים כלפי מטה, קצה העלה המחודד
משונן (תכונה זו ניתן לראות במיקרוסקופ וקשה להבחין בה אפילו בעזרת זכוכית מגדלת), עורק האמצע נמשך עד לכדי שלושה-רבעים מאורך העלה.
אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), עשויים קופסית (capsule) גלילית-מוארכת, בלתי-סימטרית, הנפתחת במכסה (operculum) דמוי-מקור וכך מתאפשר שחרור הנבגים. פי-המנבג (peristome) כפול-טבעות שיניים (diplolepidous) - בטבעת החיצונית (exostome) ערוכות 16 שיניים והטבעת הפנימית (endostome) בת 16 מקטעים ריסניים, דמויי-שיניים קצרות, הערוכות אל מול שיני האקזוסטום. בישראל לא נצפו מעולם פרטים נושאי מנבגים.
אנטיטריכיה קליפורנית גדלה על סלעים ו
גזעי עצים במקומות מוצלים בגליל, בגולן ובחרמון. תפוצתה העולמית משתרעת בצפון אפריקה, דרום-מזרח אסיה, המזרח התיכון, דרום-אירופה וצפון-אמריקה.
אנטיטריכיה קליפורנית תוארה בשנת 1865 על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) האמריקני סוליבנט (William Starling Sullivant, 1803-1873), על פי תיאורו המוקדם יותר, אך הבלתי מספק באופן רשמי, של הבריולוג השוויצרי לסקוורו (Charles Léo Lesquereux, 1806-1889).
שמו המדעי של הסוג, Antitrichia, מיוונית: anti - "מול", trichos - "שערה", מאזכר את מבנה השיניים בפי-המנבג בסוג, כאשר, כאמור, שיני האנדוסטום ערוכות מול שיני האקסוסטום. שם המין, californica, על שום מקום איסוף צמח הייחוס (type). שמו העברי של המין אינו רשמי.
בסוג אנטיטריכיה 2 מינים, אנטיטריכיה קליפורנית הוא המין היחיד בסוג הגדל בישראל.
כתב: דרור מלמדמקורות מידע