ברשימות הטקסונומיות המובילות נחשב כיום השם F. bilewskyi, כשם נרדף ל-F. minutulus (מלטינית: "קטנטן", "זעיר"; השם פיסידנס זעיר אינו רשמי). קיימים הבדלים צורניים בין המופע הגדל בגבעת נפוליאון למופעים המתוארים בספרות (למשל, מספר זוגות העלים עשוי להגיע עד 12 בפיסידנס זעיר ובצמחים המקומיים אינו עולה על זוגות אחדים, קופסית ה
מנבג בצמחים המקומיים נוטה ואילו בפיסידנס זעיר היא בדרך כלל זקופה). עם זאת, בחרנו להתייחס למין בשמו העדכני, תוך תיאור המין על פי המופע המקומי.
פיסידנס זעיר, במופעו בישראל, דומה בכל ל
פיסידנס שחוח (F. incurvus), אלא שהצמחים זעירים, העלים קצרצרים וקופסיות המנבגים קטנות מאוד. גובה הצמחים פחות ממילימטר אחד (בדרך-כלל 0.75-0.5 מ"מ), צבעם ירוק חי, מצהיבים עם התייבשותם. ה
גבעולים שרועים עד זקופים, אינם מסתעפים, נושאים 5-2 זוגות עלים. אורך העלים עד 1.25 מ"מ ורוחבם עד 0.3 מ"מ. ה
טרפים איזמלניים. לטרפי העלים בסוג פיסידנס מבנה ייחודי, המקל על זיהויו: בסיס הטרפים חובק את הגבעול ומכופל ככריכת ספר (רקמה זו מכונה vaginant lamina, "רקמת הנדן") שבתוכה נתונה שאר רקמת הטרף (ventral lamina, "רקמה גחונית"). לפיכך, בסיס הטרפים, במחצית הטרף שמן העורק המרכזי לכיוון הגבעול, עשוי למעשה משתי שכבות תאים ונראה בהגדלה תחת שולחן אור מעט כהה יותר ופחות חדיר לאור ואילו מחצית הטרף שמן העורק החוצה וכן קצה הטרף, העשויים שכבת תאים אחת, הינם חדירים יותר לאור ונראים בהירים. במין פיסידנס זעיר, רקמת הנרתיק מגיעה לכדי מחצית אורך הטרף. התאים שבמרכז העלה קטנים יותר בפיסידנס זעיר ביחס לאלה של פיסידנס שחוח, אולם תכונה זו ניתנת לבדיקה מיקרוסקופית בלבד. עורק האמצע נמשך לכל אורך הטרף. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים בצברים נפרדים על אותו פרט, באופן מעין "חד-ביתי" (autoicous). המנבג (ספורופיט) סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתח במכסה לשם שחרור הנבגים. קופסית המנבגים סגלגלה, לא סימטרית, זעירה - אורכה כ-0.5 מ"מ, נוטה אופקית על הזיף, שאורכו 4.5-1 מ"מ. המצנפת (calyptra) קרומית, דמויית מקור,
כבונה (cucullate) - נבקעת בסדק יחיד טרם נשירתה. המצנפת היא שארית הפלואידית מרקמת הארכגון, המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. מכסה המנבג (operculum) דמוי-מקור. בפי-המנבג (peristome) טבעת אחת (haplolepidous) בת 16 שיניים אדומות, כל אחת מחולקת עד מתחת לאמצעה, מכאן שם הסוג (Fissidens, מלטינית: fissus - "סדק", "חריץ"; dens - "שן", לאמור: "שיניים סדוקות").
בחודשים ינואר-פברואר, בשנים גשומות, ניתן למצוא במעלה גבעת נפוליאון על אדמה כבדה, ריכוזים של צמחי פיסידנס זעירים, מרובי מנבגים, שללא עזרת זכוכית מגדלת יקשה להבחין בהם. בשל הדמיון הרב לפיסידנס שחוח, אין להוציא מכלל אפשרות שהמופע המקומי הוא למעשה צורה בלתי מפותחת של פיסידנס שחוח, אולם, כאמור, לאחרונה הוכרע לשייכו לפיסידנס זעיר. המופעים שבחו"ל דומים דווקא יותר לפיסידנס ירקרק (F. bryoides).
פיסידנס זעיר (המין המצוי עולמית, אליו שוייך כאמור המין F. bilewskyi) תואר בשנת 1846 על-ידי הבריולוג האמריקני סאליבנט (William Starling Sullivant, 1803-1873), שנחשב בזמנו כסמכות המובילה בארה"ב בתחום הטחבים ואשר תיאר 270 מיני טחבים חדשים למדע. המין מוכר מצפון אמריקה, אך חסרים דיווחים מאזורים אחרים בעולם. ככל הנראה המופע המקומי ייחודי במין. גם בית הגידול בישראל - קרקעות כבדות – שונה מהמוכר באמריקה, שם פיסידנס זעיר גדל על סלעי אבן-סיד.
בסוג פיסידנס כ-730 מינים. בישראל נאספו 10 מינים רובם נדירים. בישראל עוד שלושה מיני פיסידנס זעירי-מופע: פיסידנס במברגרי (F. bambergeri) ופיסידנס עדין (F. pusillus, אוחד לאחרונה עם
פיסידנס ירקרק), שמנבגיהם פחות או יותר זקופים ופיסידנס ארנולדי (F. arnoldii), הגדל באזור ים המלח והוא אינו מפתח מנבגים בישראל.
כתב: דרור מלמדמקורות מידע