כשות השדות הוא
טפיל חד-שנתי מסתעף, חסר עלים ושורשים, הנראה כסבך של חוטים צהבהבים הנכרכים על צמחים אחרים. הוא גורם נזק קשה לגידולי חקלאות. מן הזרע מתפתח נבט שכולו
גבעול דק חסר שורשים. הגבעול מבצע תנועות סיבוביות נגד כיוון השעון עד שהוא נתקל בצמח אחר כלשהו (פונדקאי). אז הוא נכרך סביבו, ומפתח זיזים (מציצות) הצומחים אל תוך הפונדקאי. אלה גדלים עד שהם מגיעים אל צינורות ההובלה של הפונדקאי ומתחברים אליהם. אז ניתק הקשר בין הכשות לקרקע. השם העברי קדום, נגזר כנראה מהשם הרומי עוד בימי קדם.
כשות השדות פורח באביב, בקיץ ובסתיו, ממאי עד דצמבר. הפרחים קטנים (3 מ"מ), בהירים, ערוכים ב
קרקפות כדוריות קטנות בקוטר של 10 מ"מ. לפרח 5 עלי
כותרת, 5 עלי גביע, 5
אבקנים, 2
צלקות כדוריות יושבות בראש השחלה. הפרח מואבק על-ידי חרקים שוחרי צוף. הפרי כדור פחוס, נפתח לרוחבו.
כשות השדות הוא פולש מארצות הברית, שהגיע ארצה בראשית המאה ה-20, אך התפשט בה בעיקר מאז אמצע המאה. נטפל לצמחים
עשבוניים שונים, בעיקר קטניות למספוא, גם לצמחים אחרים במקומות לחים ובשדות שלחין, וכן בצידי דרכים. נפוץ במיוחד בעמקי הצפון ובמישור החוף, אך גם בהרים. תפוצתו העולמית משתרעת כיום כפולש ברבים מחלקי העולם.
מרתח מגבעולי כשות משמש ברפואה העממית נגד פגעים בדרכי השתן ונגד סרטן במעיים.
בסוג 170 מינים, בארץ 12, כולם
טפילים מוחלטים.
כתב: מייק לבנהמקורות מידע
הצמח במקורות
טפילותו של הצמח הייתה ידועה כבר מימי התלמוד: "מאן דתליש כשותא מהייזמי והיגי" (ירושלמי, שבת ק"ו).
ישנו דיון בגמרא בו מעורב רב זירא שטען שאופן צמיחתו של הכשות (כשותא) היא מן האוויר והלכה שנקבעה לגבי מה מברכים על אכילת הצמח (בורא פרי האדמה ) אינה
לפי דעתו .
יש סוג נוסף שנזכר בתלמוד הוא סוג אחר לגמרי (Humulus למשפחת הקנביים) נקרא בתוספתא גם הוא בשם כשות, וכיום שמו העברי כשותית, והוא משמש כתבלין בתעשיית הבירה.