להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"
מבוא לסיסטמטיקה של טחבים".
חבליל קמור הוא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים ה
מנבגים בקצה
גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת החבליליים (Funariaceae). הגמטופיט בינוני בגודלו, ירוק חיוור עד ירוק-צהבהב, גדל בצברים קטנים. העלים ביצניים, מצטררים בקצותם בבת-אחת לחוד קצר. עורק האמצע מסתיים כשליש לפני קצה העלה. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על אותו פרט, באופן מעין "חד-ביתי" (autoicous). המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), עשויים קופסית (capsule) אגסית, נטויה עד כמעט אופקית, לא סימטרית, הנפתחת במכסה (operculum) דמוי-פטמה צהבהבה, שוליו אדמדמים. עם ההבשלה והתייבשות הקופסית, היא מאדימה וצווארה נחרש תלמים. פי-המנבג (peristome) מפותח, ממוקם מעט מתחת לפתח הקופסית, כפול-טבעות שיניים (diplolepidous) - בטבעת החיצונית (exostome) ערוכות 16 שיניים הניכרות בהגדלה ובטבעת הפנימית (endostome) 16 שיניים קצרות, הערוכות בין שיני האקזוסטום, ללא ממברנת בסיס (basal membrane), המצויה בסוגי טחבים אחדים. הקופסית נישאת על זיף (seta) זקוף, צהוב-אדמדם, המסתלסל עם התייבשות הטחב. המצנפת (calyptra) דמויית-מקור ארוך, נפוחה בבסיסה, הנבקע בסדק יחיד טרם נשירתה (מצנפת "
כבונה", cucullate).
חבליל קמור צומח משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). מנבגים ניתן למצוא בחודשים פברואר-מרץ. בית גידולו בסדקי סלעי-גיר ובזלת ועל קרקעות שונות. הוא נפוץ בישראל מהשפלה ומדבר יהודה ועד לגולן. תפוצתו העולמית כמעט קוסמופוליטית.
חבליל קמור,
חבליל יפהפה וחבליל מולנברג הם מינים קרובים מאוד שיש הרואים בהם מין אחד והם נבדלים זה מזה בצורת מכסה המנבג וצורת העלים (בחבליל מולנברג הם
משוננים בשינון עדין).
חבליל קמור תואר בשנת 1847 על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) הבריטי ספרוס (Richard Spruce, 1817-1893). שם הסוג, Funaria, מלטינית: funis - "טבור", aris - "דמוי", לאמור: "דמוי חבל-טבור", מאזכר את הזיף העדין המסתלסל ונשזר במין הנפוץ
חבליל מצוי (Funaria hygrometrica). את שם הסוג העברי, חבליל, טבע חלוץ חקר הטחבים בישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979).
בסוג חבליל כ-110 מינים, בישראל גדלים 4 מינים.
כתב: דרור מלמד
מקורות מידע