מטפס
רב-שנתי, נשיר-קיץ, שכיח למדי בארץ. פורח בראשית החורף, דצמבר– ינואר, כאשר מעטים מאוד הפרחים בנוף. פרחיו גדולים ומשולשלים מטה כפעמונים, אולי הם מגינים בכך על ה
אבקה בפני הירטבות במי הגשם. לפרח 4 עלי
כותרת גדולים, קוטרו 5 ס"מ, צבע הכותרת לבן–קרם עכור, צדם החיצוני של עלי הכותרת שעיר. האבקנים מרובים, וכך גם עלי השחלה. הפריחה עשירה, לעתים מכסה את כל הצמח או הדרדרת במרבד-פריחה צפוף. הפרי נושא בראשו
ציצית מנוצה, ציורית. העלים נגדיים.
פטוטרות העלים מסתלסלות להיאחז בפונדקאי, ובנשור
טרף העלה מתעצה הפטוטרת לכדי
קנוקנת נוקשה.
זלזלת הקנוקנות גדלה בצפון הארץ ב
בתי-גידול שונים: על
עצים ב
חורש הימתיכוני, על גדרות-אבן, ובמיוחד בדרדרות-אבן, הן בגיר והן בבזלת.
בסוג 230 מינים, בארץ רק שניים. הבוטנאים בחרו לכלול סוג זה במשפחת ה
נוריתיים, יחד עם הכלנית והנורית, בעיקר בגלל מבנה אברי הרבייה בפרח – אבקנים רבים וחופשיים (שאינם מעורים בכותרת) ומספר עלי
שחלה מפורדים.
כתב: מייק לבנה
מקורות מידע
הצמח במקורות
הרמב"ם התייחס לצמח כצמח מרפא, וזה תיאורו:
"בהראמג', הוא בערבית טיאן ובספרדית "ירבה דו פואקף', וקוראים אותו גם האל-בלבשכה וביוונית "לפידיון", והוא הסמלך המדברי. ריחו חריף".
ברפואה העממית הוא משמש להגברת כוח הגברא, ולריפוי פצעים פתוחים.
(מתוך האתר של נסים קריספיל)