חסה כחולת-פרחים היא צמח
רב-שנתי זקוף, הנושא
קרקפות של פרחים כחולים. גובהו עד כמעט מ'. בהיפצעו הוא נוטף מיץ חלבי. החלק העל-אדמתי מת מדי שנה בקיץ, ובחורף הבא מתחדש הצמח מתוך ניצנים ה
יושבים בראש
פקעת בקרקע. נקראה בעבר גם חסת הפקעות וכן חסה כרתית. עלי הבסיס
שסועים עמוקות לאונות צרות כמו ב
חסת המצפן.
חסה כחולת-פרחים פורחת באפריל–מאי. הפרחים ערוכים ב
קרקפות כבכל בני משפחת ה
מורכבים. כל פרחי הקרקפת לשוניים. הקרקפת גדולה, קוטרה עד 4 ס"מ. ה
מעטפת ארוכה, אגסית צרה, עליה
רעופים, ירוקים למטה וסגולים בחלקם העליון. לאורך חלקו העליון של ה
גבעול יוצאות קרקפות רבות הנישאות על
עוקצים אופקיים ארוכים, המתכופפים בקצה כלפי מעלה. בכל קרקפת פרחים רבים, צבעם כחול–סגול חיוור, מזכירים את פרחי העולש. הלשון של הפרח
משוננת בראשה ל-5 שיניים ברורות. התפרחת מתגוונת בזכות הצבע הכהה של צינור ה
אבקנים והצבע הבהיר של האבקה שבראשו. הזרע חרוטי פחוס, חום כהה עד שחור, ובראשו
ציצית שערות לבנה, נישאת על ניצב. פה ושם אפשר למצוא פרט שפרחיו בצבע צהוב חיוור, בניגוד לשמו.
חסה כחולת-פרחים גדלה ב
בתה וב
חורש פתוח בסלעי גיר, נפוצה במפוזר בכל אזורי החבל הימתיכוני בארץ, לא שכיחה. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון והמזרח התיכון.
העלים אכילים ונחשבים טעימים במיוחד.
בסוג 100 מינים, בארץ גדלים 7 מיני בר, וכן מגדלים בה חסה תרבותית, שאינה מזכירה כלל במראה את מיני הבר.
כתב: מייק לבנה
חכמינו דרשו את השם "חסה": "שהקב"ה חס על בני ישראל" (פסחים ל"א, ע"א).השם 'חסה' אינו מופיע כלל במשנה, אך נמצא פעמים אחדות בספרות התלמודית. למרות זאת קשה לדעת לאיזה צמח התכוונה הגמרא.ישנם צמחים אחדים המכונים במקורות: "מרורים" "...ומצות על מרורים יאכלהו..." (שמות י"ב,ח') בהגדה של פסח נאמר:"...לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור...". חז"ל דרשו את ה"מרורים" כשם כללי לצמחים מרים, ונחלקו באשר לסימניהם:"...כל שיש לו שרף...כל שפניו מכסיפין...". החסה עונה על הסימנים שדרשו חז"ל: עלים ירוקים-אפרפרים (מכסיפים)והצמח מכיל מיץ מר.