דלעת-נחש סורית היא
מטפס עשבוני רב-שנתי עם שורשים אוגרי-מזון. משתרע לרוחב עד שמוצא על מה לטפס. ה
קנוקנות מעניינות. הסתכל בקנוקנת בוגרת, ותראה כי באמצעה חל שינוי בכיוון ההתפתלות. דומה כי היא הסתובבה תחילה לכיוון אחד, אך משלא פגשה עצם קשה להיכרך סביבו בכיוון זה – היא "נמלכה בדעתה" בשלב מסויים, והתחילה לחפש בכיוון ההפוך. העלה משולש,
תמים או
מפורץ באורח שטחי בלבד לאונות. הוא שעיר בשני צדדיו בשערות קשות. מאוחר יותר הופך העלה למחוספס. ה
גבעול שעיר.
דלעת-נחש סורית פורחת כבר בעיצומו של חורף, מדצמבר עד אפריל. הפרחים ירוקים, דומים מאוד לפרחי קרובה המלפפון, עלי ה
כותרת מעורקים בעורקים שקועים בצבע ירוק כהה. הפרחים חד-מיניים, ולרוב הצמח
דו-ביתי, היינו פרט אחד כל פרחיו
נקביים, פרט אחר כל פרחיו
זכריים, ואין פרחים נקביים וזכריים על אותו פרט. הפרחים הנקביים והפירות יחידים, אינם ערוכים באשכולות כמו בדלעת נחש מצויה. ה
גביע פעמוני. הכותרת
גלגלית, עם צינור מאוחה-עלים ו
אוגן פרוש מחולק ל-5 אונות. בפרח הזכרי 5
אבקנים הערוכים 2+2+1; בפרח הנקבי 3–5 אבקנים מנוונים,
ועמוד עלי שסוע ל-3 אונות. הפרח מפריש צוף. ההאבקה נעשית על-ידי דבורים. הפרי
ענבה כדורית קטנה, ירוקה תחילה, אחר מאדימה, משורטטת-מעורקת בחן, קוטרה 1 ס"מ.
דלעת-נחש סורית גדלה בחורש, ב
בתה סלעית ובצומח עשבוני. נפוצה בצפון הארץ ובמרכזה. תפוצתה העולמית משתרעת בעיקר בארצות המזרח התיכון. באירופה יש בסוג מינים ששורשיהם מכילים רעל מסוכן, ונעשה בהם שימוש ברפואה הומיאופתית.
כתב: מייק לבנהמקורות מידע
הצמח במקורות
המילה דלעת מוזכרת פעמים רבות המקורות בהקשרים של אוכל, טומאה ואיסורי כלאיים.
מסכת עקצים, פרק א', משנה ו':
"אין נוטעים ירקות בתוך סדן של שיקמה... ונותנין זרע דלעת לתוך החלמית שהוא משמרתו, ומפני שהוא ירק בירק.."