דלעת-נחש סורית היא
מטפס עשבוני רב-שנתי עם שורשים אוגרי-מזון. משתרע לרוחב עד שמוצא על מה לטפס. ה
קנוקנות מעניינות. הסתכל בקנוקנת בוגרת, ותראה כי באמצעה חל שינוי בכיוון ההתפתלות. דומה כי היא הסתובבה תחילה לכיוון אחד, אך משלא פגשה עצם קשה להיכרך סביבו בכיוון זה – היא "נמלכה בדעתה" בשלב מסויים, והתחילה לחפש בכיוון ההפוך. העלה משולש,
תמים או
מפורץ באורח שטחי בלבד לאונות. הוא שעיר בשני צדדיו בשערות קשות. מאוחר יותר הופך העלה למחוספס. ה
גבעול שעיר.
דלעת-נחש סורית פורחת כבר בעיצומו של חורף, מדצמבר עד אפריל. הפרחים ירוקים, דומים מאוד לפרחי קרובה המלפפון, עלי ה
כותרת מעורקים בעורקים שקועים בצבע ירוק כהה. הפרחים חד-מיניים, ולרוב הצמח
דו-ביתי, היינו פרט אחד כל פרחיו
נקביים, פרט אחר כל פרחיו
זכריים, ואין פרחים נקביים וזכריים על אותו פרט. הפרחים הנקביים והפירות יחידים, אינם ערוכים באשכולות כמו בדלעת נחש מצויה. ה
גביע פעמוני. הכותרת
גלגלית, עם צינור מאוחה-עלים ו
אוגן פרוש מחולק ל-5 אונות. בפרח הזכרי 5
אבקנים הערוכים 2+2+1; בפרח הנקבי 3–5 אבקנים מנוונים,
ועמוד עלי שסוע ל-3 אונות. הפרח מפריש צוף. ההאבקה נעשית על-ידי דבורים. הפרי
ענבה כדורית קטנה, ירוקה תחילה, אחר מאדימה, משורטטת-מעורקת בחן, קוטרה 1 ס"מ.
דלעת-נחש סורית גדלה בחורש, ב
בתה סלעית ובצומח עשבוני. נפוצה בצפון הארץ ובמרכזה. תפוצתה העולמית משתרעת בעיקר בארצות המזרח התיכון. באירופה יש בסוג מינים ששורשיהם מכילים רעל מסוכן, ונעשה בהם שימוש ברפואה הומיאופתית.
הצמח במקורות
המילה דלעת מוזכרת פעמים רבות המקורות בהקשרים של אוכל, טומאה ואיסורי כלאיים.
מסכת עקצים, פרק א', משנה ו':
"אין נוטעים ירקות בתוך סדן של שיקמה... ונותנין זרע דלעת לתוך החלמית שהוא משמרתו, ומפני שהוא ירק בירק.."