שיכרון זהוב

צמח רב-שנתי משתלשל מקירות-סלעים, במיוחד מפתחי מערות, וכן מקירות בתים וחורבות, לעיתים בחברת מציץ סורי. ארסי ביותר!
הפרח יפה: גודלו 2–3 ס"מ, צורתו כפעמון קצת א-סימטרי או ככובע-כוהנים, עם שילוב-צבעים נהדר: הכותרת זהובה בעיקרה, זהוב עמוק ועשיר (יש אוכלוסיות שגונה בהן צהוב חיוור); בלועה כתם ארגמני כהה; ומתוכו עולים אבקנים בצבע סגול–ורוד שמאבקיהם תכולים. פורח כמעט כל השנה, בעיקר באביב.
הפרח מפריש צוף ומואבק על-ידי חרקים. כל הצמח שעיר ודביק מאוד, ומדיף ריח חריף. העלים גדולים, אונותיהם חדות. הגביע גדל עם הבשלת הפרי, עוטף אותו ומתקשה, ולאורכו עורקים בולטים כחוטים האורזים את הפרי.
שכיח בבית-גידולו, נפוץ כמעט בכל אזורי הארץ. תפוצתו העולמית משתרעת במזרח התיכון ובארצות הים התיכון.
שימושיו ברפואה העממית חיצוניים בלבד, כמובן, לפגעי עור ולכאבי פרקים וגב.

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע

הצמח במקורות

כשמו כן הוא- מרמז על "יכולותיו". בשכרון על כל מיניו טמונה סכנת מוות. כל חלקי הצמח ארסיים ומסוכנים ביותר. הרפתקנים שביקשו להגיע באמצעותו לשכרון-חושים סבלו כאבים אכזריים וייסורים קשים, ובקושי ניצלו ממוות. מספרים על גורמים פליליים שהשתמשו בצמח כדי להרעיל את קורבנותיהם או לסמם אותם לצורך שודתמציות מהצמח הרעיל הזה (ס כ נ ה) נמצאו בשימוש מימי קדם ונמצאות בשימוש מעשי גם היום ברפואה המודרנית.
יוסף בן מתתיהו מתאר את כובעו של הכהן הגדול,(קדמוניות היהודים ג' ו')"... ועשוי שלושה טורים, עליו ציץ גביע של זהב, המזכיר את הצמח הקרוי אצלינו שכרונא" כנראה שהתכוון לשיכרון הזה שגביעו מזכירים מצנפת.

קישורים

משפחת הסולניים