שיבולת-שועל נפוצה

עשב חד-שנתי גבוה (עד 1 מ'), מן הדגניים המעטים שכל מתחיל יכול לזהות בנקל.
הפרח והזרע גדולים, מאפשרים הדגמה והתעמקות בפרטי פרח טיפוסי של דגניים.
שכיח מאוד בכל אזורי הארץ פרט לדרום הנגב ולמרומי החרמון. צמח-מרעה חשוב.
העלה – כרגיל בדגניים. הלשונית קרומית.

פורח באביב. התפרחת ניכרת בהיותה מכבד מבודר, דליל. ענפי המכבד דקים וארוכים. השיבולית גדולה, אורכה 4 ס"מ. היא תלויה מטה, בכל שיבולית 3–4 פרחים, והיא עטופה בשתי גלומות קרומיות גדולות. ההאבקה נעשית ברוח, אך עיקר ההפריה מבוצע בהאבקה עצמית. מלען ארוך יוצא מאמצע המוץ התחתון. צבעו חום כהה עד שחור, בולט בניגוד לצבע הקש של הפרי הבשל. הוא כפוף כברך, מסתלסל בהתייבשו בתהליך ה"מבריג" את הזרע לסדקים. בתהליך זה מסייעות גם שערות חד-כיווניות, המונעות היחלצות הזרע מהסדק.
מתברר כי כאשר הוגדר המין לראשונה על-ידי לינאוס במאה ה-18 פגשו החוקרים בעיקר צמחים שזרעיהם כבר נשרו מהם, ונותרו על הצמח גלומות בלבד, וחשבו שהצמח כלל אינו עושה פרי, ומכאן שם-המין הלועזי, שמשמעו "עקרה".

יפה לתרגיל: מצא שיבולת בשלה ויבשה (בעודה על הצמח או אחרי שנשרה), הנח אותה על כף-ידך הפשוטה, והרטב. תוך דקה תראה שהזרע מבצע תנועות של רקדנית אלגנטית. אלה תנועות מיכניות, המתבצעות גם בפרט מת, והן נגרמות על-ידי תפיחה של תאים מיוחדים הסופגים מים ("תנועה היגרוכאסטית").
בסוג 15 מינים, בארץ 7.

מגדלים בעולם מין תרבותי של שיבולת-שועל – בעיקר למספוא לבעלי-חיים (95%) ומעט גם לדייסות ול"דגני-בוקר". בישראל מגדלים רק 400 טון גרגרי שיבולת-שועל לשנה, בעולם – 24,000,000, שזה המקום השישי בין הדגניים.

דניאל זהרי, חוקר ישראלי, הצליח לבודד מתוך מין הבר גֶן, שהעברתו למין התרבותי עזרה לחיסונו בפני פגעי פטריות, וחסך בכך סכומי עתק למגדלים.

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע

קישורים

לזיהוי שיבולת השועל - פורטל הדף היומי
לשיבולת-שועל אין שיבולת