קוץ
רב-שנתי עדין, הפורח בקיץ ב
קרקפת ציורית בצבע לילך-סגול עז. ארצישראלי כמעט בלבדי (תת-אנדמי), גדל פרט לארץ רק בלבנון.
השם חורשף מקורו בכתבים עבריים מימי הביניים, והוא מזכיר את השם הערבי חוּרְפֵישׁ בשיכול-אותיות. השם הערבי מתייחס למינים שונים של קוצים, כגון ברקן וגדילן. החורשף המצוייץ נקרא בערבית בשם "שוק אל-ע'זל", היינו קוץ הצבי, על שום יופיו ועדינותו.
התפרחת היא קרקפת אופיינית לבת-משפחת הצינוריים* במשפחת ה
מורכבים, קוטרה 3–4 ס"מ. הפרחים שבהיקף הקרקפת
לשוניים, עם 3
אונות, והם נקביים (עלייניים) בלבד; פרחי המרכז
צינוריים עם 5 אונות, דו-מיניים. עלי ה
מעטפת קשקשיים, מעוגלים בראשם ובלתי-קוצניים, ערוכים ב
דורים אחדים בדמות
גביע זקוף. העלים העליונים העוטפים את קרקפת-הפרחים (מתחת לעלי המעטפת) קוצניים ומבודרים, מוסיפים לחינו של הצמח. יש חוקרים המתייחסים אליהם כאל עלי-המעטפת החיצוניים של הקרקפת.
הצמח בולט בפריחתו הקיצית, בעונה שמעטים בה הפרחים. הוא בולט בנוף ביופיו גם אחרי הפריחה, כאשר הקרקפות נושאות כדור ציציות של הזרעים, לבנות-צחות ומבריקות-כמשי.
בראשית החורף מלבלבים עלים שעירים גדולים הערוכים בשושנת. בקיץ עולה עמוד-התפרחת לגובה 30–60 ס"מ. פורח מיולי עד אוקטובר, בעת הפריחה קמלים רוב העלים וכך מוקטן איבוד המים בעונת היבש.
המין
אנדמי ללבאנט. גדל בחבל הימתיכוני בארץ.
הצמח במקורות
השם קוץ נזכר במקרא כשם כללי לצמחים בעלי עלים דוקרניים. שמות הקוצים המופיעים במקרא קשים לזיהוי. סביר להניח שאחד מן השמות: שמיר, שית, צנינים ועקרבים מתייחס לאחד ממיני החורשף. ניכר שאבותינו הכירו את שמו המדויק של החורשף. יש המזהים את הקוץ המקראי עם צמח ששמו "קורטם", ויש המזהים אותו עם "ברקן" או "גדילן".