קוץ
רב-שנתי עדין, הפורח בקיץ ב
קרקפת ציורית בצבע לילך-סגול עז. ארצישראלי כמעט בלבדי (תת-אנדמי), גדל פרט לארץ רק בלבנון.
השם חורשף מקורו בכתבים עבריים מימי הביניים, והוא מזכיר את השם הערבי חוּרְפֵישׁ בשיכול-אותיות. השם הערבי מתייחס למינים שונים של קוצים, כגון ברקן וגדילן. החורשף המצוייץ נקרא בערבית בשם "שוק אל-ע'זל", היינו קוץ הצבי, על שום יופיו ועדינותו.
התפרחת היא קרקפת אופיינית לבת-משפחת הצינוריים* במשפחת ה
מורכבים, קוטרה 3–4 ס"מ. הפרחים שבהיקף הקרקפת
לשוניים, עם 3
אונות, והם נקביים (עלייניים) בלבד; פרחי המרכז
צינוריים עם 5 אונות, דו-מיניים. עלי ה
מעטפת קשקשיים, מעוגלים בראשם ובלתי-קוצניים, ערוכים ב
דורים אחדים בדמות
גביע זקוף. העלים העליונים העוטפים את קרקפת-הפרחים (מתחת לעלי המעטפת) קוצניים ומבודרים, מוסיפים לחינו של הצמח. יש חוקרים המתייחסים אליהם כאל עלי-המעטפת החיצוניים של הקרקפת.
הצמח בולט בפריחתו הקיצית, בעונה שמעטים בה הפרחים. הוא בולט בנוף ביופיו גם אחרי הפריחה, כאשר הקרקפות נושאות כדור ציציות של הזרעים, לבנות-צחות ומבריקות-כמשי.
בראשית החורף מלבלבים עלים שעירים גדולים הערוכים בשושנת. בקיץ עולה עמוד-התפרחת לגובה 30–60 ס"מ. פורח מיולי עד אוקטובר, בעת הפריחה קמלים רוב העלים וכך מוקטן איבוד המים בעונת היבש.
המין
אנדמי ללבאנט. גדל בחבל הימתיכוני בארץ.
כתב: מייק לבנה
מקורות מידע
הצמח במקורות
השם קוץ נזכר במקרא כשם כללי לצמחים בעלי עלים דוקרניים. שמות הקוצים המופיעים במקרא קשים לזיהוי. סביר להניח שאחד מן השמות: שמיר, שית, צנינים ועקרבים מתייחס לאחד ממיני החורשף. ניכר שאבותינו הכירו את שמו המדויק של החורשף. יש המזהים את הקוץ המקראי עם צמח ששמו "קורטם", ויש המזהים אותו עם "ברקן" או "גדילן".