שבר לבן

עשבוני רב-שנתי קירח, זקוף, גובהו 50 ס"מ. מתייבש בקיץ, מתחדש באביב מבסיסו.
גדל בקרקע מדברית מלוחה, במיוחד בבתי-גידול של אשפתות במדבר, ליד מים ובחניוני צאן. מדיף ריח רע, אולי לכן הוא נחשב יעיל כמגרש שדים ורוחות. ארסי מאוד לאוכליו, סכנת מוות. העלה גזור באורח לא-סדיר לאונות צרות וארוכות.
פורח בראשית הקיץ, קוטר הפרח 3 ס"מ. לפרח 5 עלי-כותרת לבנים, וכתריסר אבקנים. הפרי הלקט כדורי נפתח ב-3 קשוות.
שימושיו הרפואיים (למרות רעילותו! בעיקר שימוש חיצוני) הם הפלות, וכן נגד כאבי פרקים, חולשה כללית, כאבי שיניים, פגעי עור, טחורים, דלקת עיניים. מחזק שורשי השיער.
השם העברי נזכר בתלמוד הבבלי.
בסוג 6 מינים, בארץ רק אחד.

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע

הצמח במקורות

בתלמוד מוזכר השבר, יש חוקרים החושבים כי הכוונה לפתילת המדבר.

תכונותיהם הרפואיות של הזרעים , המכילים חומרים נרקוטיים היו ידעות כבר בעולם העתיק.
בזרעים ישנם אלקלואידים מסוג:הרמליון, הרמין, הרמלול ופגנין שיש להם שימוש גם ברפואה המודרנית.
את הצמחים היו תתולים בפתחי הבתים כסגולה לסילוק עין הרע ובעד מזל-וברכה לדיירי הבית.