אשל היאור

אשל היאור הוא עץ או שיח מעוצה, ירוק-עד, קליפתו חומה עד אדומה. נופו עגול, ירוק–אפרפר. העלים קשקשיים, אליפסיים או משולשים, קטנים מאוד, חובקים למחצה את הגבעול.

אשל היאור פורח כל השנה, בעיקר בין מרס ליוני. הפרח זעיר, לבן–ורדרד. הפרחים ערוכים בשיבולים צפופות.

אשל היאור הוא הנפוץ במיני האשל בארץ-ישראל. הוא גדל ברוב אזורי הארץ. תפוצתו העולמית משתרעת בצפון אפריקה ובמערב אסיה. שמו נקרא על שם הנילוס, הנקרא בתנ"ך בשם יאור-מצרים.

הסוג אשל כולל 90 מיני עצים, בעיקר של מליחות ומדבריות. ההבחנה בין המינים קשה. אלה עצים המזכירים מחטניים (אך אינם כאלה), נופם עדין, והם מסועפים מאוד. העלים זעירים, עיקר ההטמעה נעשה על-ידי ענפים דקים דמויי מחטים. מערכת השורשים מפותחת ומסוגלת למצות מים מנפח גדול של קרקע, היא כוללת שורשים אופקיים המתפשטים למרחק ושורשים אנכיים היורדים לעומק רב. מינים רבים מסוגלים לנצל מים מליחים ולגדול במליחות. כדי להיפטר מעודפי מלח מזיקים ברקמותיהם הם מסוגלים להפריש מלח מבלוטות מיוחדות שבעליהם. מינים אחדים מאכלסים כנימות המפרישות חומר מתוק, המזוהה עם המן שאכלו אבותינו במדבר. העצה טובה לנגרות ולבניין. בארץ 14 מינים, חלקם נדירים.

כתבו: עמרם אשל ומייק לבנה

מקורות מידע 

הצמח במקורות

בימי קדם היתה לאשל חשיבות מיוחדת והיה בו שימוש פולחן שונים כקבורה, מזבחות, וכו'
בתנ"ך הוא נזכר מספר פעמים.

אברהם נטע אשל בבאר שבע וקרא שָׁם בְּשֵׁם ה' אל עולם (בראשית כ"א לג') - עץ האשל נפוץ עד היום באיזור באר שבע.

גם שאול ישב תחת האשל ברמה (שמואל א', כ"ב ו').

עצמות שאול ובניו נקברו תחת האשל ביָבֵשׁ (שמואל א', ל"א יג').