מאת: סימה קגן
אודות הצמח
עץ זקוף בעל ענפים מסתעפים וזקופים, לעיתים קוצניים, משיר עלים בתקופות יובש. בעל קצב צמיחה איטי, יכול לחיות מאות שנים, ייתכן עד 400 שנה. גובהו בדרך כלל מגיע לכ־5 מטרים, ולעיתים נדירות ל־6–7 מטרים. גדל על גזע אחד או מספר גזעים. הגזע קצר, ענפי השלד מתחילים נמוך, מסועפים מאד ויוצרים נוף פתוח ומתפשט. כמו מינים אחרים בסוג, הקליפה שלו מכילה כלורופיל, מה שמאפשר המשך פוטוסינתזה גם כאשר העץ חסר עלים. הענפים הירוקים מסתיימים בקוצים. העלים מסורגים, מנוצים פעמיים, בצבע ירוק-צהבהב. בעונות של חום ויובש קיצוניים העץ משיר אותם. הפרחים מופיעים באביב, צבעם לרוב צהוב עם עלה כותרת עליון (banner petal) בצבע לבן-קרם, וקוטרם כ־2.5 ס"מ, הם קטנים ובהירים. הפריחה צופנית, מושכת דבורים. הפרי הוא תרמיל קטנית קצר ורך, באורך של כ־5–7.5 ס"מ, עם 1 עד 5 זרעים.
בבית גידולו הטבעי: בדרום-מערב ארצות-הברית, בדרום-מזרח קליפורניה, בדרום אריזונה ובצפון-מערב מקסיקו: במדינות Sinaloa, Sonora, Baja California הוא גדל באזורים יבשים וסלעיים, על מדרונות ומישורי רמה בגבהים מ-150 מטר ועד 1000 מטר מעל פני הים.
עצי Parkinsonia סווגו בעבר בסוג Cercidium, ויש מקורות שעדיין מתייחסים אליהם בשם זה.
תפוצתו מצומצמת מאוד בהשוואה למינים אחרים בסוג, והוא נכלל ברשימת המינים לשימור בקליפורניה.
פולקלור ורפואה עממית
הזרעים של מין זה היו מקור מזון חשוב עבור עמים ילידים רבים. חלקם טוחנים את הזרעים לקמח דק, שאותו מוסיפים למים להכנת מרק או משקה. ניתן לאכול אותם גם חיים וגם קלויים.
מידע גנני
הצמח משמש בגינון לפחות בחלק מאזורי תפוצתו הטבעיים, בזכות מראהו האטרקטיבי ועמידותו לתנאים המקומיים. הצמח מתרבה מזרעים, ולמרות שהעץ עמיד מאד ליובש, הנבטים שלו מאד רגישים ליובש בשלושת החודשים הראשונים מנביטה. רק 1.6% מהנבטים שורדים בטבע.
מבין שלושת מיני הפרקינסוניה- צרסידיון הגדלים בארץ, מין זה הוא העמיד ביותר ליובש.
השקיה: השקיה קבועה להתבססות ובהמשך יגדל ללא תוספת מים. בגינון מומלץ להשקות בקיץ כדי להאריך את עונת הפריחה.
תנאי אור: שמש מלאה.
שימוש מומלץ: עץ רחוב באזורים מדבריים, עץ צל בחורשות ולייעור.
רגישות לקור: לא רגיש.
ריחני: לא.
איברים דקורטיביים: גזע וענפים ירוקים, פריחה צהובה בולטת.
מאביקים: דבורים.
מתאים לאזור גידול בארץ: כל הארץ מצטיין בנגב, בקעה ובערבה.
מקורות מידע