פיקוס השקמה אפריקאי

מאת: סימה קגן

תיאור הצמח

פיקוס שקמה גדל לגובה של 8-15 מטרים ובעל התפשטות רחבה עם נוף עגול וצפוף של ענפים מתפשטים. הקליפה בצבע ירוק-צהבהב או אפור, מתקלפת ברצועות דמויות נייר החושפות את הקליפה הפנימית הצהובה. כמו כל מיני הפיקוס, הוא מכיל לטקס. העלים בצורת לב עם קצה מעוגל, באורך כ־14 ס"מ וברוחב כ־10 ס"מ, ומסודרים בספירלה סביב הענף. צבעם ירוק כהה בצד העליון ובהיר יותר מתחת, עם עורקים צהובים בולטים, ושני הצדדים מחוספסים למגע.

הפריחה והחנטה מתרחשות לאורך כל השנה, החל מאפריל, עם שיא בין יולי לדצמבר. הפרי הוא פגה אכילה בקוטר 2–3 ס"מ, (4 ס"מ בתת המין הנפוץ בארץ) המבשילה בצבע ורוד. הפירות נישאים באשכולות צפופים על ענפים קצרים ולעיתים מופיעים במספר גלי פרי עוקבים. לצורך רבייה מינית (של שני תתי המין) חייבים נוכחות הצרעה הסימביוטית   .Ceratosolen arabicusצרעה זו לא נוכחת בארץ ולכן אין זרעים בפרי והריבוי וגטטיבי בלבד.

בבית גידולו הטבעי הוא גדל בדרך כלל בקרקעות עשירות לאורך נהרות וביערות מעורבים.

קיימים 2 תתי מין:

• Ficus sycomorus subsp. sycomorus זה תת-המין שקראנו לו אפריקאי, עצים גדולים יותר, כנראה הגיע לארץ בשנות ה-70 ע"י דיני איזיקוביץ'.
• Ficus sycomorus subsp. gnaphalocarpa  זה תת-המין הנפוץ והוותיק בארץ, עצים קטנים יותר. הובא לישראל בתקופת הברזל על ידי הפלשתים.

השוואה בין תתי המין:

פיקוס שקמה תת־מין sycomorus (שקמה אפריקאית) עצים מבוגרים מפתחים לעיתים שורשי תמך בבסיס הגזע, אך אינם מפתחים חוטרי שורש. הענפים מתפשטים לרוחב במבנה מעט שמוט-בכותי, ויוצרים נוף רחב מאוד. קליפת הגזע בעלת גוון צהבהב אופייני, חלקה עד מתקלפת בכתמים.

הענפים הצעירים בעובי 2–8 מ"מ, בצבע חום בהיר, חלקים או בעלי שערות עדינות, ובהתבגרותם נעשים כמעט חלקים. העלים משתנים מאוד במרקם ובתחושה, קשים, אליפטיים או כמעט עגולים; בגודל  15-3  × 10-2 ס"מ. הצד העליון קהה או מעט מבריק.

פיקוס שקמה תת־מין sycomorus רגיש יותר לקור ועמיד יותר ליובש.

פיקוס שקמה תת־מין gnaphalocarpa (זו השקמה הנפוצה והוותיקה בארץ) הוא עץ קטן יותר במידה ניכרת.  ללא שורשי תמך בבסיס הגזע. קליפת הגזע בצבע חום-אפור, בעץ הבוגר מתקלפת ברצועות אפורות. הענפים הצעירים עבים יותר  ועם התבגרות העץ אין הופעה של ענפים שמוטים כלפי הקרקע. הפירות נישאים בודדים בבתי העלים, ובדרך כלל גדולים יותר, עד כ־4.5 ס"מ בקוטר. בית גידולו הטבעי הוא בדרך כלל באזורי חורש הרריים, ולכן עמיד יותר לטמפרטורות נמוכות יחסית, באזורים בעלי כמות משקעים גבוהה יותר  בהשוואה לתת המין sycomorus . גדל באזורים יבשים, חצי -מדבריים. עמיד יותר לקור.

פולקלור ורפואה עממית

פרות השקמה נאכלות בדרך כלל טריות או מיובשות לשימוש מאוחר יותר. בנמיביה מזקקים פירות מותססים להכנת משקה אלכוהולי. במצרים משתמשים בקליפה כחומר גלם לעץ. משרים את הקליפה במים קרים להכנת חליטה המעודדת ייצור חלב, וניתן להאכיל פרות בעלים של העץ המזינים מאוד וקלים לעיכול. העלים מהווים מספוא חשוב באזורים צחיחים למחצה הסובלים מעודף רעייה.

שותים שרף לטקס או מיצויי קליפה לטיפול בבעיות חזה, בבעיות בלוטות, בדלקת הלוע ובשלשול. אבקת קליפה מפזרים על כוויות. אפשר להרתיח שתי חתיכות קליפה בגודל כף יד ולשתות כטיפול בשלשול.  לשתות חליטת פירות לטיפול בשחפת. שני חופנים של קליפה מורתחים עם שלוש כוסות מים והאדים נשאפים לעידוד ייצור חלב. חופן אחד של עלים שנשרו מורתח עם כוס מים, והנוזל המסונן נשתה לטיפול בדיזנטריה. חתיכת עץ יבש משמשת כבסיס להדלקת אש בשיטת החיכוך. העץ הרך מתאים לייצור תופים. מהקליפה הפנימית ניתן להכין חבל חזק.

מידע גנני

השקיה: חסכן במים, להשקות להתבססות.

תנאי אור: שמש מלאה.

שימוש מומלץ: לחורשות, ייעור, צדי דרכים, פארקים.

רגישות לקור: רגיש לקרה ממושכת.

ריחני: לא.

איברים דקורטיביים: גזע מרשים, פרי.

מאביקים: Ceratosolen arabicus, צרעה שלא קיימת בארץ.

מתאים לאזור גידול בארץ: כל הארץ למעט ההר הגבוה.

מקורות מידע