מאת: סימה קגן
תיאור הצמח
פיקוס צהוב הוא עץ גדול, נשיר לזמן קצר, היכול להגיע לגובה של עד 20 מטר. מוצאו מדרום אפריקה עד סנגל, אתיופיה, סיישל ומדגסקר. נופו רחב ומתפרש מאוד, ולעיתים מגיע לרוחב של 30 מטר. בשטחים פתוחים הגזע לרוב קצר ומלוּוה בשורשי תמך (buttresses) בולטים, ואילו ביער הוא נוטה לצמוח לגובה רב יותר עם נוף צר יותר.
קליפת הגזע חלקה יחסית, בצבע אפור כהה עד חום, ולעיתים עם סדקים אנכיים רדודים. ענפים צעירים עשויים להיות שעירים ועם התבגרותם הם נעשים חלקים. העלים גדולים מאוד ומבריקים, מאד דקורטיביים, מרוכזים בקצות הענפים. אורך העלה 13–43 ס"מ ורוחבו עד 20 ס"מ. צורת העלה דמוית ביצה עד אליפטית, עם קצה מחודד ובסיס מעוגל. עורקי העלים בולטים בצבעם הצהבהב.
שולי העלה תמימים, ופטוטרות העלים עבות ואורכן 2.5–15 ס"מ. לוואי העלים בצבע ברונזה ועוטפים את הניצן הקודקודי. הפריחה-הפגות (הסיקוניה – ה"פירות") מופיעות בחיק העלים או על ענפונים חשופים מתחת לעלים, לרוב בקיץ. הן קטנות, יושבות (ללא עוקץ). בארץ הפרי-פגה לא חונטת זרעים כי הצרעה המפרה לא קיימת.
בית גידולו הטבעי הוא ביערות חוף, יערות גדות נחלים, יערות ירוקי-עד וחורש. גדל מגובה פני הים ועד כ־1,000 מטר מעל פני הים, ולעיתים אף עד 1,800 מ’. מעדיף אזורים חמים, לחים וללא קרה, ובתנאים אלו הוא צומח במהירות רבה. זהו עץ בעל ערך אקולוגי ונוי רב, ומראהו – במיוחד כאשר הוא בוגר עם שורשי תמך מפוסלים – מרשים במיוחד.
פולקלור ורפואה עממית
הקליפה שימשה לייצור חבלים. הלטקס (מוהל חלבי) שימש להכנת דבק לציד ציפורים.
במוזמביק השתמשו בקליפה לייצור בד מקליפה (bark cloth). באנגולה משתמשים בעץ להכנת קערות.
מידע גנני
השקיה: השקיה קבועה עד להתבססות העץ, ובהמשך, לפי הצורך. העץ חסכן במים.
תנאי אור: שמש מלאה.
שימוש מומלץ: לשתילה בחורשות, פארקים ובגנים גדולים. עם ההתחממות הגלובלית של כדור-הארץ, הגדלת שטחי הבינוי וצמצום נטיעות עצי צל, חובתנו להקפיד לטעת עצי צל משמעותיים. עץ אחד של פיקוס צהוב בגן, יספק צל לכל המבקרים בו, ויתמוך במערכת אקולוגית שלמה. עץ אחד מהווה בית גידול לציפורים, עטלפים וזיקיות. כמו כל עצי הפיקוס, מערכת השורשים שלו שטחית ולפיכך לא מומלץ לשתול ליד בתים או משטחים מרוצפים.
רגישות לקור: רגיש לקרה ממושכת.
ריחני: לא.
איברים דקורטיביים: העלים.
מאביקים: Allotriozoon heterandromorphum
מתאים לאזור גידול בארץ: שפלה נגב ערבה.
מקורות מידע