מאת: סימה קגן
מוצאו של ה
עץ במקסיקו, מרכז אמריקה וצפון דרום-אמריקה עד פרו. בבית גידולו הטבעי הוא גדל במישורים יבשים, סבוכים או מיוערים בדלילות, העץ גדל היטב בגבהים נמוכים ובינוניים, הן באזורים טרופיים לחים והן באזורים טרופיים יבשים. לעיתים מגדלים אותו כמין חלוץ, המסייע בשיקום יערות טבעיים.
עץ מהיר צימוח בעל נוף רחב ומתפשט או מעוגל בדרך כלל. גובהו בדרך כלל 10-5 מטר, אך הוא עשוי להגיע לטווח של 5–15 מטר. לעיתים קרובות מתפתחים בעץ כמה
גזעים. גזע העץ קוצני, הקליפה בצבע אפור ועם התבגרות העץ היא נעשית מחוספסת, נסדקת לאורכה ומקבלת חריצים, ולבסוף מתקלפת. העלים
מנוצים פעמיים. בכל סעיף (pinna) יש זוג אחד של
עלעלים בצורת כליה בצבע ירוק כהה, באורך של כ־2–4 ס״מ ורוחב 2.5-0.2 ס״מ. הלבלוב הצעיר הוא בצבע אדום ומרחוק נראה כאילו העץ בפריחה, בהמשך העלים מוריקים. לבלוב העלים החדשים מתרחש במקביל לנשירת העלים הישנים, ולכן העץ נראה
ירוק עד. כמו בסוגים נוספים במשפחת הקטניות, לדוגמה קליאנדרה, בלילה, העלעלים נסגרים ונפרשים שוב בבוקר. בבסיס העלים מצויים קוצים דקים בזוגות, באורך 2–15 מ״מ.
הפרחים קטנים - קרקפת כדורית בצבע קרם לבן, בקבוצות של 20-8 פרחים. לכל פרח
כותרת ו
גביע שעירים, ובמרכזם כ־50 אבקנים דקים המאוחים לצינור בבסיסם.
הם ריחניים, חסרי עוקץ (יושבים ישירות על ציר הענף), אורך התפרחת מגיע עד כ־12 ס״מ, אך נראים קצרים יותר כי הם מתלפפים. הפריחה חלה באביב ובהמשך לפריחה נוצר הפרי-תרמיל, ההופך לוורוד עם ההבשלה ונפתח כדי לחשוף את אריל הזרעים – זוהי תוספת בשרנית שגדלה סביב הזרע- ציפה אכילה כדי למשוך בעלי חיים שיאכלו את הפרי וכך יפזרו את הזרעים. צבע האריל הוא לבן ורוד או אדום. בתוך הציפה מצויים זרעים שחורים, מבריקים, עגולים ושטוחים. אורך ה
תרמיל כ־10 ס״מ ורוחבו 1.5 ס״מ.
פולקלור ורפואה עממית
העץ נאסף מן הבר לשימוש מקומי כמקור למזון, לתרופות ולחומרי גלם. הוא גם מגודל בדרום אמריקה בשל פירותיו וזרעיו האכילים, הנמכרים בשווקים מקומיים. הציפה המתוקה נאכלת גם ע״י האדם, טרייה, מיובשת, מבושלת או כמשקה מרענן המזכיר לימונדה. הזרעים נאכלים חיים או כתוספת לתבשילי קארי.
העלים יכולים לשמש כרטייה להקלה על כאבים, ואף על כאבים הנגרמים מפצעים באיברי המין, וכן להקלה על עוויתות. משחה או עיסה המוכנה מהעלים נמרחת חיצונית לטיפול בנפיחויות שרירים הנגרמות כתוצאה מדלקות.
העלים, בתוספת מלח, משמשים לטיפול בקלקול קיבה; במינונים גדולים יותר הם עלולים לגרום להפלה.
קליפת השורש נחשבת לתרופה יעילה נגד שלשולים ודיזנטריה. הקליפה משמשת גם ברפואה המסורתית להורדת חום. את ציפת הפרי נוטלים דרך הפה כדי לעצור דימום במקרה של שיעול דמי (hemoptysis).
את מיץ הזרעים שואפים דרך הנחיריים לטיפול בגודש בחזה, ואילו זרעים טחונים נלקחים דרך הפה לטיפול בכיבים פנימיים.
מידע גנני
גדל בהצלחה ברוב סוגי הקרקעות, מעדיף קרקע מנוקזת היטב וגם בקרקעות כבדות (חמרה/חרסית/לס), בקרקעות עניות, באדמות בור ואף כאשר שורשיו במים מליחים.
מתאים לשתילה בתנאי שמש מלאה. מתחדש לאחר כריתה או פגיעה קשה, ואז מוציא חוטרים (סורי שורש) מהשורש. כמו הרבה צמחים ממשפחת הקטניות גם למין זה קשר סימביוטי עם חיידקי קרקע מקבעי חנקן, היוצרים קשריות בשורשים ומעשירים. משמש לייעור ושיקום קרקעות עניות הודות ליכולתו לקבע חנקן ולגדול באדמות דלות. בתרבות הוא גדל בהצלחה מגובה פני הים ועד 1,500 מטר מעל פני הים. רגיש לקרה ממושכת.
מהעצים חסכני המים המצטיינים, גדל בהצלחה כאשר כמות משקעים שנתית 140 מ"מ בלבד. הוא גדל באזורים שבהם הטמפרטורה הממוצעת נעה בין 18 ל־28°C. צלסיוס.
השקיה: סדירה עד להתבססות ואז ללא תוספת השקיה.
תנאי אור: שמש מלאה.
שימוש מומלץ: מתאים לשמש כעץ רחוב באזורים מדבריים, מספק צל צפוף, עמיד לוונדליזם, לקרקעות עניות, גדל מהר, מתחרה בהצלחה בעשבים שוטים. דורש עוצמות אור גבוהות, ואכן מצטיין ביישובי הערבה. מתאים לשמש כצמח חלוץ, לשימור קרקעות, צמח צופני למרעה דבורים. משמש לנטיעות יערניות בנגב. יכול לשמש כגדר, בגיזום קבוע יוצר גדר קוצנית צפופה וכמעט בלתי חדירה לבעלי חיים או לגנבים.
רגישות לקור: רגיש לקרה ממושכת.
ריחני: כן.
איברים דקורטיביים: עלווה , פריחה ופרי.
מאביקים: דבורים.
מתאים לאזור גידול בארץ: כל הארץ למעט ההר הגבוה.