קזוארינות שייכות למשפחה עתיקה של צמחים בעלי עלווה המורכבת מענפים פוטוסינתטיים דמויי שעווה המכונים בדרך כלל מחטים. עלים זעירים יוצרים כתר, או טבעת דמוית שיניים, במפרקי הענפים.
עץ ירוק-עד דו-ביתי, עצי הזכר והנקבה נפרדים, גדל לגובה 5–7 מטרים. לעיתים הוא מצמיח סורי שורש המאפשרים לו להתרחב ולהתחדש וגטטיבית. קליפת ה
גזע מחורצת, סדוקה או קשקשית, בצבע חום-אפור. הענפונים בעלי שכבה שעווית. הענפים יכולים להיות זקופים או מתפשטים ואורכם מגיע עד כ־25 ס"מ. העלים האמיתיים מנוונים מאוד ונראים כשיניים זעירות דמויות קשקשים באורך של פחות ממילימטר, המסודרות בטבעות של 9–13 סביב הענפונים. המקטעים שבין טבעות העלים, הנקראים articles, הם בעלי מרקם שעוותי, באורך 8–17 מ"מ וברוחב 1–1.8 מ"מ.
פרחי הזכר מסודרים בשיבולים באורך 1–3 ס"מ, ואילו בצמחי נקבה האצטרובלים הנקביים מכוסים בשערות חלודות ונישאים על
עוקץ קצר. האצטרובלים הבשלים הם בגודל של כ־1–2 ס"מ ומכילים זרעים מכונפים. רק פרחי הזכר בולטים לעין ונראים בצורה ברורה בזמן הפריחה. יכול להופיע במגוון צורות צימוח, החל מ
שיח צפוף וסבוך ועד עץ גבוה ודליל בעל מראה מאורך.
בבית גידולו הטבעי העץ גדל על קרקעות חרסית, חול וחמרה באזורי חורש פתוח ונפוץ ברחבי דרום אוסטרליה. העץ מופיע בדרך כלל בחורשות שגובהן כ־400–500 מטרים מעל פני הים, באזורים שבהם הטמפרטורות נעות בין 3 ל־36 מעלות צלזיוס ורמת משקעים ממוצעת 350-200 מ"מ. המין מייצר כמות גדולה של זרעים חיוניים, אך הצלחת ההתחדשות מזרעים נפגעת בתקופות של מחסור בלחות בקרקע. כאשר צפיפות העצים נמוכה, הרבייה נעשית בעיקר באמצעות זרעים, אך בחורשות מבוססות ההתפשטות נעשית בעיקר מהשוליים באמצעות חוטרי- סורי שורש, וכך העצים מרחיבים בהדרגה את השטח שהם תופסים.
המין מסוגל לגדול גם באתרים מליחים או בקרקעות גיריות, ולכן נחשב לעמיד בתנאי קרקע קשים יחסית. העצה שלו משמשת לייצור גדרות ולעצי הסקה, וכן מנוצל בתעשיית המלאכה והריהוט.
מידע גנני
השקיה: סדירה עד להתבססות ובהמשך יגדל ללא תוספת השקיה באזורים המקבלים החל מ250 מ"מ גשם בממוצע רב שנתי.
תנאי אור: שמש מלאה.
שימוש מומלץ: לייעור באזורים יבשים, לנטיעה בקרקעות מלוחות וגירניות.
רגישות לקור: לא רגיש.
ריחני: לא.
איברים דקורטיביים: גזע ואצטרובלים.
מאביקים: רוח.
מתאים לאזור גידול בארץ: נגב.
מקורות מידע