בן-חיטה דל-שיבולת

בן-חיטה דל-שיבולת הוא דגני חד-שנתי זקוף ונמוך, דומה לבן-חיטה ביצני, גובהו 15–30 ס"מ.
בן-חיטה דל-שיבולת פורח בין אפריל ליוני. השיבולת מיוחדת בכך שהמלענים של השיבוליות הקיצוניות ארוכים בהרבה ממלעני השיבוליות הצדדיות. השיבולת דמויית-כד, מוצרת באמצעה כמותניים, והיא רפה (לא דחוסה). השיבוליות מעטות, כפי שמרמז שם המין, מספרן בדרך-כלל 2. העליונה שבהן אינה קטנה יותר באופן מובהק. עם ההבשלה נוטים כל המלענים לצידי השיבולת. הגרגר חופשי.

בן-חיטה דל-שיבולת הוא מין נדיר למדי בארץ, נמצא רק בגליל העליון, בהרי יהודה, בגולן ובגלעד. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון, וכן בדרום רוסיה, אוקראינה וטרנס-קווקז, צפון עירק ומערב אירן.

בן-חיטה הוא סוג חשוב במשפחת הדגניים, תת-משפחת הסיסניים, והוא אחד הסוגים הגדולים במשפחתו במספר מיניו. אלה עשבים נמוכים, חד-שנתיים, לרוב עם שיבולת עבה ומלענים בינוניים עד ארוכים. יש בסוג 25 מינים, 11 בארץ, והוא (כפי שמרמז השם העברי) קרוב לסוג חיטה. שני הסוגים נגזרו מאב-מוצא דגני קדמון משותף, ומספר הכרומוזומים הבסיסי שלהם הוא x=7. למינים השונים של בן-חיטה, בדומה למיני החיטה, יש 14, 28 או 42 כרומוזומים. השם המדעי של הסוג משמעו ביוונית "דומה לתיש", או "חביב על תיש". חשיבותו לאדם נובעת מכך, שהגנומים של שניים ממיני בן-חיטה שותפים ליצירת החיטה התרבותית. במבנהו הוא מתאפיין בכך שהשיבוליות ערוכות אחת-אחת על ציר השיבולת (שלא כמו בשעורה, שם הן ערוכות שלוש-שלוש), רחוקות זו מזו. בכל שיבולית 2–8 פרחים. הגלומות הן לרוב גדולות ורחבות במיוחד, דמויות ביצה, והן גלדניות, מעורקות, מסתיימות לרוב במלען. הגרגיר מוארך ופחוס, ובקצהו ציצת שערות.

כתבו: אורי קושניר ומייק לבנה

מקורות מידע