שיטה סיאל

מאת: סימה קגן

אודות

סיווג הסוג Acacia במובנו הרחב היה נתון לוויכוח רב. קיימת הסכמה כללית שיש סיבות מוצדקות לפצל את הסוג לכמה סוגים נפרדים, אך הייתה מחלוקת באשר לאופן שבו יש לבצע את החלוקה. נכון לשנת 2017, מקובל במידה רבה, אם כי לא באופן מוחלט, שהחטיבה הכוללת את רוב המינים האוסטרליים תשמור על השם Acacia , ואילו חטיבות אחרות של הסוג יועברו לסוגים אחרים. מין זה הועבר לסוג Vachellia.

שיטה סיאל נחשבת כאחד העצים הנפוצים ביותר בסוואנה של סודן, ולעיתים יוצרת יערות טהורים המשתרעים על פני שטחים נרחבים למדי. לעיתים קרובות העץ גדל בקבוצות או בגושים, שלעיתים עשויים להיות גדולים מאוד.

Vachellia seyal  הוא עץ ירוק-עד וקוצני, בעל נוף פתוח ומעוגל, חופת העץ דמוית מטרייה. גובהו 6-10 מטר. מאפיין אופייני של העץ הוא הקליפה האבקתית בצבע חלודה המכסים את קליפת הגזע. על הענפים מצויים קוצים גדולים וישרים, וקוצים קטנים ומעוקלים יותר מופיעים סמוך לקצות הענפים.

העלים מנוצים פעמיים, ובהם 4–12 זוגות סעיפים ראשיים ,(pinnae) שבכל אחד מהם 10–12 זוגות עלעלים. העלעלים קטנים בצבע ירוק. כאמור, בבסיס העלים המנוצים צומחים שני קוצים ישרים בצבע אפור בהיר, שאורכם 7–20 ס"מ. הפרחים ערוכים בקרקפות כדוריות מבריקות בצבע צהוב,  בקוטר של כ־1.5 ס"מ, ונישאים על עוקצים באורך כ־3 ס"מ. התרמילים בגודל 10–15 × 1 ס"מ, מעט מעוקלים, בצבע חום בהיר בהבשלה ואינם נפתחים באופן עצמאי ,(indehiscent) ומכילים 6–10 זרעים. הזרעים אליפטיים, בגודל 5–6 × 2.5–3.5 מ"מ, בצבע חום זיתי.

הפרחים מופיעים בשפע ומפיצים ריח חריף או ריח מתקתק. הדבורים הן ככל הנראה המאביקות, ומהצוף שלהן מפיקים דבש לבן בעל ארומה עדינה. הפריחה מרוכזת באמצע העונה היבשה, והפירות הבשלים מופיעים כעבור כארבעה חודשים.

למין זה קשר סימביוטי עם חיידקי קרקע מקבעי חנקן, החיידקים יוצרים פקעיות על השורשים ומקבעים חנקן אטמוספרי. חלק מהחנקן הזה מנוצל על ידי הצמח הגדל, אך חלק ממנו יכול לשמש גם צמחים אחרים הגדלים בסביבתו.

בבית גידולו הטבעי, מין זה נפוץ במיוחד באזורים צחיחים למחצה. הוא מצוי בגבהים של 1,700–2,000 מ', וגדל בצורה הטובה ביותר כאשר הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 18–28°C מעלות צלסיוס וכמות  המשקעים השנתית הממוצעת היא 250–1,000 מ"מ.

מעדיף  קרקעות כבדות וחרסיתיות, קרקעות סחף אבניות וחצציות, או קרקעות עשירות בחומר אורגני, מנוקזות היטב, ניטרלית עד חומצית.  מאידך, עמיד ב pH גבוה יחסית, בטווח 6– ועמיד למליחות בקרקע.

העץ נאסף מן הבר על ידי התושבים המקומיים לצורכי מזון, רפואה ומוצרים נוספים, והוא מפיק גומי המיוצא למדינות אחרות. בארץ הוא משמש בייעור בנגב, ובלימנים.

פולקלור ורפואה עממית

הקליפה, העלים והשרף משמשים לטיפול בהצטננות, שלשולים, דימומים, צהבת, כאבי ראש וכוויות. מרתח של הקליפה משמש נגד צרעת ודיזנטריה, וכן נחשב לממריץ ופועל כחומר משלשל בבני אדם ובבעלי חיים. מאמינים כי חשיפה לעשן מסייעת להקל על כאבים ראומטיים.

מהגזע מפיקים גומי ערבי .הגומי, המכונה גומי טלחה ,(Talha gum) מהווה כ־10% מהגומי הסודני המיוצא להודו ולאירופה. התרמילים והקליפה מכילים כ־20% טאנינים. הקליפה מכילה 18–30% טאנינים ומהווה מקור לצבע אדום. השורשים משמשים להכנת מקלות ומוטות. הקליפה משמשת להכנת חבלים.

העשן הנוצר משריפת העץ משמש כחומר חיטוי ועישון נגד חרקים וכינים. העשן בעל ריח נעים והעץ נשרף במהירות יחסית. בסודן משתמשים בו ליצירת אש ריחנית שמעליה נשים מבשמות את עצמן. חומרים כימיים המצויים בקליפה קוטלים חלזונות מים מתוקים הנושאים את הטפילים הגורמים לבילהרציה, וכן אצות הגדלות בבריכות.  תמציות מתנוליות של הקליפה, המיושמות בבריכות, מפגינות פעילות קוטלת אצות.

העץ מייצר עצה קשה וכהה, המכונה עץ שיטים ,(shittim wood) בעלת סיבים משולבים, בלתי־סדירים ומרקם גס. ניתן להבריק אותה היטב, אך היא רגישה לפגיעת חרקים. לכן יש לטפל בה כראוי: לבקע אותה, להשרות אותה במים במשך כמה שבועות ולאחר מכן לייבש אותה היטב. עץ השיטים שימש את המצרים הקדומים להכנת ארונות קבורה של פרעונים. העץ מספק עצי בעירה צפופים ואיכותיים, המוערכים מאוד ומשמשים באופן נרחב בכל אזור התפוצה שלו.

מידע גנני

השקיה: השקיה להתבססות ביער ואז גדל ללא תוספת השקיה.
תנאי אור: שמש מלאה.
שימוש מומלץ: ייעור.
רגישות לקור: רגיש.
ריחני: פריחה ריחנית.
איברים דקורטיביים: מופע של עץ מדברי.
מאביקים: כנראה דבורים.
מתאים לאזור גידול בארץ: נגב וערבה.

מקורות מידע