בצלציה ארץ-ישראלית

בצלציה ארץ-ישראלית הוא פרח יפה וחינני אך צנוע, צמוד לקרקע, מ"פרחי הגחון", שרק במבט מקרוב, בכריעה או בשכיבה על הגחון, אפשר לעמוד (לכרוע) על מלוא חינו. זהו גיאופיט נמוך, גובהו 5 ס"מ, קוטרו 10 ס"מ. פקעתו חד-שנתית, עטופה בקליפות חומות. מתוכה עולים 6–10 עלים אזמליים קצרים ערוכים בשושנת, ובמרכזם יושבת קבוצת פרחים צפופים.

בצלציה ארצישראלית פורחת בראשית החורף, בין דצמבר לפברואר, בעונה שמעטים המינים המעזים לפרוח. לפרח 6 עלי-עטיף; 6 אבקנים; ו-3 עמודי עֱלִי. עָלֵי העטיף שלו מפורדים, פרושים לרווחה, צבעם לבן עכור, ועליהם שרטוט עדין של קווי-אורך ארגמניים. קווים אלו הם שבילי צוף שיובילו מאביקים את האבקנים והצלקות.

בעבר היה הצמח בן למשפחת השושניים, לאחר החלוקה החדשה של המשפחות (גם על בסיס בדיקות גנטיות), עבר למשפחת הסתוניתיים.

בצלציה ארץ-ישראלית גדלה במדבר (מכאן שמה: בצל-ציה) ובסְפר-המדבר, מסיני צפונה עד מזרחו של הגליל התחתון (נחל תבור) ודרום הגולן (בני-יהודה). זהו מין אֶנְדֶמִי, תפוצתו העולמית משתרעת אך ורק בארץ-ישראל (משני עברי הירדן) ובסיני.
בסוג 35 מינים, רק אחד מהם גדל בארץ.

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע