אפון קיפח

אפון נמוך הוא עשבוני חד-שנתי מכונס, המגיע לגובה של 1 מ'. העלים מנוצים, עם שניים-שלושה זוגות עלעלים דמויי ביצה, ששפתם תמימה. בבסיסיהם יש עלי-לוואי משוננים גדולים, החובקים את מפרק הגבעול. בקצה ציר העלה נמשכת קנוקנת מסועפת, המסייעת לצמח בטיפוס על צמחים אחרים בקרבתו.

הפרחים מרשימים: הם פרפרניים גדולים (עד 2 ס"מ), צבעם כחול–ורוד–ארגמן. הסירה והמשוטים כהים מן המפרש ויוצרים עמו ניגוד מרנין-עין. המפרש משורטט בעורקי-אורך כהים ציוריים, מסתעפים בקצותיהם. הפרחים ערוכים בקבוצות של שלושה עד חמישה בתפרחת, הנישאת על עוקץ ארוך.

אפון נמוך גדל באזורי ההרים בארץ מהנגב עד לחרמון, תפוצתו העולמית משתרעת במזרח התיכון.

כל אבריו הצעירים אכילים, טעמם כטעם אפונה טריה וכן הזרעים.

המין קרוב מאוד לאפון קיפח, שניהם פוריים בהכלאה. הוא קרוב גם לאפון התרבותי עד כדי כך שיש הסבורים כי ממנו מוצא האפון התרבותי.

בסוג 7 מינים, 3 גדלים בר בארץ. מרבים לגדל בחקלאות מין תרבותי בשם אפון השדה, שפותח ככל הנראה מן המינים הגדלים בר בארץ. יבולו השנתי בעולם 9,109,000 טון, בישראל 10,500 טון. כן מגדלים אפונה למספוא ירוק לבקר, ולזבל ירוק.

זן בשם אפון הגינה שימש את מנדל לניסוייו הקלאסיים בגנטיקה.

כתב: מייק לבנה

הצמח במקורות

השם "אפון" נזכר לראשונה במילון "ילקוט הצמחים" של האקדמיה ללשון העברית, שערכו פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), בשנת תר"ץ (1930), שם מצויין כי הוא היחיד של "אפונים". הצמח "אפונים" נזכר כמה פעמים במשנה, למשל בהקשר של זרעים שאין לזרוע בסמיכות למין אחר מחשש כלאיים: "כָּל מִין זְרָעִים אֵין זוֹרְעִים בַּעֲרוּגָה, וְכָל מִין יְרָקוֹת זוֹרְעִין בַּעֲרוּגָה. חַרְדָּל וַאֲפוּנִים הַשּׁוּפִין, מִין זְרָעִים. אֲפוּנִים הַגַּמְלָנִים, מִין יָרָק" (מסכת כלאיים, פרק ג', משנה ב'). הרמב"ם ואחרים מזהים את האפונים המשנאיים עם החִמְצָה, הצמח ממנו עושים חומוס. חוקר צמחי המשנה, פרופ' יהודה פליקס, מציין בספרו "הצומח והחי במשנה", כי השם אפון מתאר את הזרע של צמח החמצה שבקצהו בליטה קטנה, מעין אף קטון - "אפון". רק בדורות מאוחרים הלך והתקבע השם אפונים (וגם אפונה) לצמח המוכר לנו כיום בשם זה.

כתב: דרור מלמד