טוריים מצויים הם מצליב
חד-שנתי זקוף, מסתעף מבסיסו, גובהו 40 ס"מ. עלי הבסיס כינוריים.
טוריים מצויים פורחים בחורף, החל כבר באוקטובר, מגיעים לשיא פריחתם בפברואר. הפרח לבן, לועו צהוב תחילה, מאדים בהמשך הפריחה.
עוקץ הפרח ועלי ה
גביע זיפניים.
טוריים מצויים גדלים בשדות ובצידי דרכים בחבל הימתיכוני וברצועת הספר (רצועת המעבר בין החבל הימתיכוני למדברי), עיתים בכתמים נרחבים. המין נחשב לעשב-רע בשדות חקלאיים באדמה כבדה, והוא משגשג בשדות נטושים. העלים נאכלים חיים כתבלין לסלט ומבושלים כקציצות. הם משמשים ברפואה עממית לעידוד השתנה, לדיכוי גאזים במעיים, נגד אבנים בכליות, לטיפול בפגעי כבד וטחול, לעידוד יצירת חלב אצל מינקת, לחיזוק כוח גברא.
הסוג טוריים כולל צמחים טיפוסיים למשפחת ה
מצליבים, שייחודם בעריכת הזרעים בפרי: הפרי הוא קציץ ארוך, סרגלי, פחוס מעט מצדדיו, ובו 2
מגורות, שהזרעים ערוכים בכל אחת מהן בשני טורים, ולא בטור אחד, כמו ברוב יתר הסוגים במשפחה. בראש הפרי מקור קצר חסר זרעים. בהבשילו נפתח הפרי מלמטה כלפי מעלה. בסוג 35 מינים, בארץ 4–6.
כתב: מייק לבנהמקורות מידע
הצמח במקורות
החוקר ע' לעף מזהה את הטוריים עם הצמח " גרגר של אפר" המוזכר במשנה ובתלמוד: "ורמינהו הפיגם ..... והגרגיר של אפר פטורין מן המעשר..." (מסכת סוכה, ל"ט, ע"ב)
צ'יזיק טוען כי הטוריים, כמו כל הצמחים הנמנים עם משפחת המצליבים הנקראת בערבית "חאדאר", הוא החציר. "... כי יבש חציר כלה דשא ירק לא היה" (ישעיהו ט"ו, ו')
הבדווים של התעמרה מעריכים מאוד את הצמח ומבטאים זאת בפתגם: "לאו אל חורה ואל קטף כאן אל בידו נטף" שפירושו: "לולא הטוריים והמלוח היה הבדואי אובד ברעב"