חלמית מצויה

 

 

חלמית מצויה היא צמח חד-שנתי מסועף. העלים והפרי אכילים, חיים או מבושלים, מכאן שם הסוג בעברית (מלשון לחם בחילוף אותיות) וגם בערבית (חובייזה, מלשון חובז, שמשמעו לחם). טוענים שהעלים עשירים במיוחד בויטמין A. העלה עגול, שלם או כפני, מפורץ קלות ל-3–5 אונות, עורקיו מסתעפים כאצבעות. האונות משוננות.

חלמית מצויה פורחת מפברואר עד יוני. הפרח עשוי להגיע לקוטר של 2.5 ס"מ. 5 עלי הכותרת ארוכים פי 2 מעלי הגביע, הכותרת שזורה בעודה בכפתור. 5 עלי הגביע מאוחים בבסיסם, ומתחת להם עוד 2–3 עלי גביעון לא מאוחים, ביציים רחבים. האבקנים רבים, זיריהם מאוחים לצינור העוטף את עמוד העלי. הפרי נראה כעוגה פרוסה לפרוסות, ובמרכזה חרוט בולט. גם הוא אכיל.

חלמית מצויה היא צמח חובב חנקן, והיא שכיחה , ואף שולטת בכתמים, בבתי-גידול מושפעי-אדם: אשפתות, גינות וצידי-דרכים. היא נפוצה בכל חלקי צפון הארץ ומרכזה. תפוצתה העולמית רחבה בארצות הים התיכון וצפונה ומזרחה.

ברפואה העממית היא משמשת לחבישת פצעים, הורדת נפיחות, כטיפות לעיניים – בדומה לשימוש בחלמית גדולה.

בסוג 40 מינים, 6 מינים בארץ.

השם חלמות מופיע במקורות (איוב ו 6:"היש טעם בריר חלמות?", וכן במשנה כלאיים א, ח), אך לא בטוח שהכוונה שם היא אכן לאותו צמח.

הצמח התפרסם כאשר שימש העשרה למזון הדל של תושבי ירושלים היהודית בהיותה במצור במלחמת העצמאות.

גבעולים: במעוג הם שעירים אך לעיתים גם בחלמית, גבעול קירח הוא מאפיין טוב לזיהוי חלמית.

עלים: הצורה בשני המינים הנפוצים שונה, בחלמית שני חלקי העלה ניתנים לחיבור בחלק התחתון במשיכה קלה לעומת המעוג בו הם קצרים יותר. כמו כן לעלה של החלמית יש מספר רב יותר של אונות והוא מציג מופע יותר מקופל (אקורדיון).

עלי גביע: במעוג ניתן לראות שהם שעירים לעומת אלה החלקים בחלמית.

עלי גביעון: במעוג הם מאוחים לעומת החלמית שם הם נפרדים ודקים (צורת מרצדס במבט על החלק התחתון של הפרי).

פירות: במעוג במרכז המפרדת (הפרי) ישנו חלק בולט ובחלמית הוא שקוע, כמו כן הפרודות של המעוג בעלות שטח פנים חלק לעומת אלו המחוספסות של החלמית.

 

 

מקורות מידע