דבשה מחורצת

שוהם, פברואר. צילום: © שרה גולד
שוהם, פברואר. צילום: © שרה גולד
  • שם הפרח: דבשה מחורצת
  • שם מדעי: Melilotus sulcatus
  • שם כללי: Grooved Melilot
  • שם ערבי: עַטוּר אל-חַדַם, משֵייטָה - حندقوق
  • משפחה:קטניות Fabaceae
  • מס' עלי כותרת: 5
  • צורת העלה: מנוצה
  • שפת העלה: משונן
  • בית גידול: קרקעות כבדות
  • צורת הגבעול: עגול
  • צורת חיים: חד-שנתי
  • תפוצה בארץ: גולן, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, כרמל, הרי שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, בקעת הירדן
  • עונת הפריחה: מרץ, אפריל, מאי
  • צמח המשומש לרפואה
דבשה מחורצת (לשעבר דבשה חרוצה) היא קטנית חד שנתית שעירה וזקופה, גובהה עד 50 ס"מ. העלים תלתניים, העלעל האמצעי נישא על פטוטרית. העלעל ביצי מוארך עד אזמלי, שפתו משוננת עמוקות כמשור.

דבשה מחורצת פורחת בין מרס למאי. התפרחת היא אשכול מוארך. האשכולות נישאים בחיקי עלים. הפרחים מקובצים בצפיפות לאורך הגבעול. מספר הפרחים בתפרחת הוא 10–60, צבעם צהוב. הפרח פרפרני, דו-מיני. הכותרת נושרת לאחר הפריית הפרח. הגביע בן 5 שיניים כמעט שוות בגודלן. הפרי הוא אגוזית כדורית בולטת מהגביע, ואינה נפתחת. על פניו פסים מעוגלים בדומה לטביעת אצבע, והוא מכיל 1–3 זרעים. אורך הפרי 2–3 מ"מ.

דבשה מחורצת נפוצה בארץ בחבל הים-תיכוני. תפוצתה העולמית ים-תיכונית.

בסוג דבשה מונים 25 מינים, 6 מינים גדלים בר בארץ, ועוד אחדים בתרבות. העלים תלתניים, המרכזי נישא על פטוטרית. עלי הלואי מעורים בפטוטרת, מרצעיים. שפות העלעלים משוננות. התפרחת שיבולת. הפרח פרפרני צהוב או לבן. הסוג דומה לקרוביו (תלתן, אספסת, גרגרנית), והוא נבדל מהם בתפרחתו המוארכת, הדומה לשיבולת; ובתרמילו הקטן (אגוזית), שהוא חד- או דו-זרעי, ביצי או כדורי, בולט מהגביע. התרמיל אינו נפתח, פניו מצויירים ברשת של קמטים. עמוד העלי ארוך ונותר על הפרי.

מינים שונים משמשים בתור צמחי מרעה, דבש ומרפא.

כתבה: ערגה אלוני
 
 

הצמח במקורות

יש הטוענים שהצמח גדגדנית, שמופיע מספר פעמים במשנה הוא בעצם הדבשה החרוצה. ה"ערוך" מפרש שמזרעו של הצמח אפשר לייצר שמן המועיל לחולי גידים.