מין זה שייך לסוג גדול ומגוון במשפחת במשפחת ה
קטניות (לשעבר הפרפניים), בסדרת הקטניות. מספר מיניו מגיע ל-280. בארץ 51 מינים, והריהו הסוג השני בגודלו (במספר מיניו) בארץ, אחרי קדד. הארץ משמשת מרכז חשוב בתפוצתו העולמית ובמחקר הסוג.
רוב המינים בארץ הם עשבים
חד-שנתיים זקופים, מיעוטם עשבים רב-שנתיים.
עליו
תלתניים, כלומר
מורכבים משלושה (תלת) עלעלים. אין הוא ה
פרפרני היחיד שעליו תלתניים, אך הוא שזכה בשם. ברוב מיני התלתן יוצאים כל 3 ה
עלעלים מנקודה אחת, במינים ספורים נישא ה
עלעל האמצעי על פטוטרית קצרה מעל מפגש שני
העלעלים הצדדיים.
התפרחות לרוב
קרקפות מרובות-פרחים. הפרח
פרפרני, מייצר צוף. החרק חונה על משוטי ה
כותרת וחותר לצוף שבצינור הפרח, וכך הוא מוריד את הסירה וגורם להזדקרות ה
אבקנים (או מאוחר יותר – הצלקת) המסתתרים בה.
ה
תרמיל כלוא בגביע, אינו נפתח, מספר זרעיו מועט. הוא מצוייד בשיניים או ווים, ומופץ כשהוא נאחז בנוצות של עופות או בשיער של יונקים.
בני הסוג נבדלים מהסוג הדומה שברק (ר' ערך שברק) בעלים ובאבקנים: עלי השברק ריחניים והם נושאים בלוטות או
שערות בלוטיות, ועלי התלתן אינם כך; ותשעה מתוך עשרת
האבקנים של תלתן זיריהם מאוחים לצינור בעוד העשירי חופשי, בעוד שבשברק כל עשרת הזירים מאוחים.
בתרבות מגדלים תלתן למזון לחיות-המשק כמספוא ירוק או מיובש כחציר, למרעה ולזבל ירוק במחזור הזרעים. מועיל גם כצמח-דבש לדבורים.
מין זה הוא תלתן
חד-שנתי נמוך, 15 ס"מ. פרחיו צהובים, מבין 50 ויותר מיני תלתן בארץ יש רק עוד מין אחד נוסף שפרחיו צהובים. פורח מפברואר ועד אפריל. המפרש שטוח. אחרי ה
הפריה אין
הכותרת נושרת, אלא היא משחימה ונעשית קרומית.
שכיח בכל חלקי הארץ. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות הים התיכון.
כתב: מייק לבנה
מקורות מידע
הצמח במקורות
השם תלתן נזכר כמה פעמים במשנה. במסכת כלאיים (פרק ב', משנה ה') מורה המשנה כי אין חובה לנכש עשבים שוטים שצמחו בינות לתלתן המגודל כצמח מספוא לבהמות ואין לחשוש לכלאיים, משום שאין בעל הבית מעוניין בעשבים אלה והם לו מטרד: "וְכֵן תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָה מִינֵי צְמָחִים - אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ".
במסכת מעשרות (פרק א', משניות ב'-ג') מסבירה המשנה כי חובת הפרשת מעשרות מהתלתן היא משלב שהפרי בשל דיו, על מנת שזרעיו יוכלו לנבוט ולגדל את הדור הבא: "מֵאֵימָתַי הַפֵּרוֹת חַיָּבוֹת בַּמַּעַשְׂרוֹת... הַתִּלְתָּן - מִשֶּׁתְּצַמֵּחַ".
המפרשים ורש"י בראשם, זיהו את התלתן המשנאי עם המין גרגרנית החילבה. השם תלתן נשמר למין
גרגרנית החילבה גם במילונם של פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), "ילקוט הצמחים", שיצא לאור ע"י ועד הלשון העברית בשנת תר"ץ (1930). רק שנה מאוחר יותר הוחל להשתמש באופן סדיר בשם תלתן לסוג המוכר לנו כיום בשם זה ע"י איג וחבריו במגדיר הצמחים שערכו וראה אור בשנת 1931.
כתב: דרור מלמד