תלתן צמיר הוא
חד-שנתי שפורח בצבע ורוד באביב, מפברואר עד מאי. צינור ה
כותרת ארוך, הפרחים הפנימיים ב
קרקפת חסרי
כותרת ועקרים, רק 5 פרחים בהיקף ה
קרקפת פוריים. אורך
הכותרת 12–18 מ"מ, צבעה לבן למעלה, ורוד–אדמדם למטה. שיני ה
גביע ארוכות בהרבה מצינור הגביע. קוטר
קרקפת הפירות 8–10 מ"מ, הופעתה ככדור-צמר אטום, לבנבן. הוא שונה בכך מ
תלתן הכדורים, שקרקפת הפירות שלו שקופה בחלקה החיצוני.
תלתן צמיר נפוץ בכל אזורי הארץ הימתיכוניים ובשולי המדבר, בעיקר ב
חורש פתוח ובבתה. הוא מין תת-אנדמי: תפוצתו העולמית משתרעת רק בארץ-ישראל ובסוריה.
תלתן הוא סוג גדול ומגוון במשפחת במשפחת ה
קטניות (לשעבר הפרפניים), בסדרת הקטניות. מספר מיניו מגיע ל-280. בארץ 51 מינים, והריהו הסוג השני בגודלו (במספר מיניו) בארץ, אחרי קדד. הארץ משמשת מרכז חשוב בתפוצתו העולמית ובמחקר הסוג. רוב המינים בארץ הם עשבים
חד-שנתיים זקופים, מיעוטם עשבים רב-שנתיים. מיניו מאכלסים
בתי-גידול מגוונים.
הסימן הברור של הסוג הוא העלים
תלתניים, כלומר
מורכבים משלושה (תלת)
עלעלים, ומכאן שמו. אין הוא ה
פרפרני היחיד שעליו תלתניים, אך הוא שזכה בשם שמציין את התכונה הזאת. ברוב מיני התלתן יוצאים כל 3 ה
עלעלים מנקודה אחת, במינים ספורים (7 מינים בארץ) נישא ה
עלעל האמצעי על פטוטרית קצרה מעל מפגש שני
העלעלים הצדדיים.
הפרחים ערוכים לרוב ב
קרקפות מרובות-פרחים. הפרח
פרפרני, מייצר צוף, הנאגר בציפורן של מפרש הכותרת. החרק חונה על משוטי הכותרת וחותר לצוף שבצינור הפרח, וכך הוא מוריד את הסירה וגורם להזדקרות ה
אבקנים (או מאוחר יותר – הצלקת) המסתתרים בה.
הפרי הוא
תרמיל הכלוא ב
גביע ואינו נפתח, ובו זרעים מעטים: לרוב 1–2, לפעמים עד 8. הוא מצוייד בשיניים או ווים, ומופץ בשלמותו כיחידה אחת, נאחז בנוצות של עופות או בשיער של יונקים.
בני הסוג נבדלים מהסוג הדומה שברק בעלים וב
אבקנים – עלי השברק ריחניים והם נושאים בלוטות או
שערות בלוטיות, ועלי התלתן לרוב אינם כך; ותשעה מתוך עשרת
האבקנים של תלתן זיריהם מאוחים לצינור בעוד העשירי חופשי, ואילו בשברק כל עשרת הזירים מאוחים.
בתרבות מגדלים תלתן למזון לחיות-המשק כמספוא ירוק או מיובש כחציר, וכן למרעה ולזבל ירוק במחזור הזרעים. הוא מועיל גם כצמח-דבש לדבורים. היבול השנתי העולמי הוא 84 מיליון טון לשנה.
ברפואה העממית מכינים מתלתן משקה המרגיע כאבים ומשכך שיעול.
כתב: מייק לבנה מקורות מידע
הצמח במקורות
השם תלתן נזכר כמה פעמים במשנה. במסכת כלאיים (פרק ב', משנה ה') מורה המשנה כי אין חובה לנכש עשבים שוטים שצמחו בינות לתלתן המגודל כצמח מספוא לבהמות ואין לחשוש לכלאיים, משום שאין בעל הבית מעוניין בעשבים אלה והם לו מטרד: "וְכֵן תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָה מִינֵי צְמָחִים - אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ".
במסכת מעשרות (פרק א', משניות ב'-ג') מסבירה המשנה כי חובת הפרשת מעשרות מהתלתן היא משלב שהפרי בשל דיו, על מנת שזרעיו יוכלו לנבוט ולגדל את הדור הבא: "מֵאֵימָתַי הַפֵּרוֹת חַיָּבוֹת בַּמַּעַשְׂרוֹת... הַתִּלְתָּן - מִשֶּׁתְּצַמֵּחַ".
המפרשים ורש"י בראשם, זיהו את התלתן המשנאי עם המין גרגרנית החילבה. השם תלתן נשמר למין
גרגרנית החילבה גם במילונם של פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), "ילקוט הצמחים", שיצא לאור ע"י ועד הלשון העברית בשנת תר"ץ (1930). רק שנה מאוחר יותר הוחל להשתמש באופן סדיר בשם תלתן לסוג המוכר לנו כיום בשם זה ע"י איג וחבריו במגדיר הצמחים שערכו וראה אור בשנת 1931.
כתב: דרור מלמד