עוקצר מצוי

3-2015. צילום: © יובל ספיר
3-2015. צילום: © יובל ספיר
  • שם הפרח: עוקצר מצוי לחצו לשמיעה
  • שם מדעי: Brachypodium distachyon לחצו לשמיעה
  • שם ערבי: شعيرة ، حنيطة
  • משפחה:דגניים Poaceae
  • מס' עלי כותרת: חסר עלי כותרת
  • צורת העלה: סרגלי
  • שפת העלה: תמים
  • צורת הגבעול: עגול
  • צורת חיים: חד-שנתי
  • תפוצה בארץ: גולן, חרמון, גליל, חוף הים התיכון, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, עין גדי, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, ערבה, בקעת הירדן
  • עונת הפריחה: פברואר, מרץ, אפריל, מאי
עֻקְצָר מָצוּי הוא דגני חד-שנתי זקוף, גובהו 20 ס"מ. נמנה עם בת-משפחת הסיסניים, דומה לברומית. שכיח מאוד, גדל לעתים בכתמים צפופים: החוקר הישראלי אבישי שמידע ספר 7,000 פרטים במטר רבוע. העלים שעירים במקצת. לשונית העלה קרומית, קצרה.

עוקצר מצוי פורח מפברואר עד מאי. בראש הגבעול נישאת תפרחת, ובה 1–6 שיבוליות ערוכות באשכול. השיבוליות זקופות. בראשית הפריחה הן מכונסות, מהודקות לגבעול; בהמשך הן מתפשקות מעט, אך נותרות זקופות, ניצבות בזוית חדה לגבעול. השיבוליות ארוכות (3 ס"מ), רבות-פרחים. לשיבוליות עוקצים קצרים (מכאן השם) ופחוסים. צידן הצר מופנה לגבעול. המאבק קצר, 1 מ"מ.

כדי להבדיל בבטחה בין עוקצר לבין ברומית אין ברירה אלא לשלוף את המגדלת: בעוקצר ראש המוץ שלם, והמלען יוצא מקצהו; ואילו בברומית ראש המוץ שסוע, והמלען יוצא מגב המוץ.

עוקצר מצוי גדל בבתה ובמעזבות בכל אזורי הארץ. גם בשדות בור, בצידי דרכים, ובחורש פתוח במרכז הארץ ובצפונה. קצת גם בבתי-גידול לחים-יחסית במדבר.

תפוצתו העולמית משתרעת בארצות הים התיכון והמזרח התיכון.

בסוג נכלל לאחרונה גם עוקצר מנוצה (בעבר כל אחד מהם נחשב לסוג נפרד, בן מין בודד).

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע