ירבוז מופשל הוא צמח-בר חד-שנתי גבוה (עד 90 ס"מ), פולש מאמריקה שהשתרש בארץ. העלים ביציים ארוכים (עד 12 ס"מ), צידם התחתון בהיר יותר מהעליון, שוליהם שעירים.
ירבוז מופשל פורח במשך כל הקיץ והסתיו, ממאי עד נובמבר. התפרחות מבריקות, ערוכות בשיבולים מורכבות ומסועפות, המרכזית עבה מן הצדדיות. הזרע שחור, מבריק, עדשתי.
ירבוז מופשל גדל כעשב-רע בשדות שלחין ובגינות, והוא שכיח גם בצידי דרכים ובמעזבות. הוא נאסף בארץ בשומרון כבר בעשור הראשון של המאה ה-20 בידי אהרון אהרונסון. כיום הוא נפוץ בכל אזורי הארץ.
עלים וגבעולים צעירים אכילים, אך יש פרטים הצוברים חומצות של מלח חנקני, ואז הם רעילים לצאן.
תפוצתו העולמית מקיפה כיום כמעט את כל ארצות העולם.
בסוג ירבוז כ-100 מינים, בישראל נאספו 12 מינים - כולם צמחים גרים בישראל, ו-2 צמחי-נוי. השם המדעי של הסוג משמעו "אינו נובל", כי למינים אחדים יש "פרחי אלמוות".
כתב מייק לבנה
הצמח במקורות
הירבוז נזכר במקורות, במסכת שביעית "הפגם והירבוזין השוטים... פטורין מן המעשרות" (שביעית פ"ט, מ"א) ובמסכת כלאיים "אין מרכיבין... ולא תרד על גבי ירבוז מפני שירק בירק" (כלאים א', י"א).
ברפואה העממית משמש הירבוז להורדת חום , תרופה נגד בצקת, שלשולים, דיזנטריה, הכשות נחשים ארסיים, פצעים חיצוניים, דלקת הסימפונות (ברונכיט) וכמסייע לזירוז המחזור החודשי.
מקורות מידע