משערת זהובה

ים המלח, מרץ. צילום: © שרה גולד
ים המלח, מרץ. צילום: © שרה גולד
  • שם הפרח: משערת זהובה לחצו לשמיעה
  • שם מדעי: Lamarckia aurea לחצו לשמיעה
  • שם כללי: Golden Dog's-tail
  • שם ערבי: מישאַרִייֶה مشعريه
  • משפחה:דגניים Poaceae
  • מס' עלי כותרת: חסר עלי כותרת
  • צורת העלה: סרגלי
  • שפת העלה: תמים
  • בית גידול: חברות שיחים (בתה וגריגה)
  • צורת הגבעול: עגול
  • צורת חיים: חד-שנתי
  • תפוצה בארץ: גולן, חרמון, גליל, חוף הים התיכון, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, בקעת הירדן
  • עונת הפריחה: ינואר, פברואר, מרץ, אפריל, מאי
דגני נאה, שכיח. חד-שנתי נמוך (7–20 ס"מ), עם תפרחת מברשתית ארוכה, הנישאת כולה רק מצד אחד של הגבעול, כדגל המתנפנף ברוח. השיבוליות יוצאות מהגבעול הצידה ותלויות מטה ברפיון. הצמח מתפצל מבסיסו לגבעולים זקופים אחדים. העלה רגיל לדגניים, עם נדן פחוס ולשונית קרומית.

הצמח מקדים לפרוח כבר בעיצומו של חורף, מינואר עד אפריל. חלק גדול מהשבוליות עקרות וריקות, רק מעטות פוריות. השיבוליות העקרות מְתַפְקְדוֹת כאיבר-הפצה ברוח לשיבולית הפוריה היחידה בקבוצה. עם ההבשלה משתנה צבע התפרחת מירוק לזהוב.

גדל בכל אזורי הארץ, בעיקר בהרים בחבל הימתיכוני. שכיח מאוד בסדקי-סלעים, וכן בקרקעות רדודות (יחד עם טרשנית שרועה) ובשאר בתי-גידול הממהרים להתייבש. חודר למדבר בבתי-גידול משובחים-יחסית, בערוצי נחלים.

תפוצתו העולמית משתרעת בארצות הים התיכון והמזרח התיכון. הופץ בידי אדם גם לאמריקה ולאוסטרליה.

המין יחיד בסוגו. השם המדעי של הסוג מנציח את שמו של הביולוג הצרפתי לַמַרְק, חוקר האבולוציה שפעל במאה ה-18 ובראשית המאה ה-19.

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע 

קישורים

למרק ותורת האבולוציה השגויה שלו