צלף מצרי הוא
שיח קוצני שרוע. הקוצים מאונקלים, אכזריים. הצמח מסתעף, סבוך, תכופות משתלשל מסלע. העלים ביציים בקוטר 3 ס"מ, קירחים, גלדניים מעט, ירוקים אך מכחילים בהתבגרם, שפתם
תמימה, הם נישאים על
פטוטרות ארוכות. יש הרואים בו זן של
צלף קוצני.
צלף מצרי פורח כחצי שנה, מינואר עד אוגוסט. הפרחים בודדים, גדולים, א-סימטריים, קוטר הפרח 5 ס"מ. הפרח נפתח לקראת ערב, פורח לילה אחד בלבד, ונסגר למחרת עד הצהריים. ה
כפתורים כדוריים בקוטר 15 מ"מ. ה
אבקנים מרובים, לבנים, קצותיהם סגולים בהירים. ה
שחלה במרכז הפרח מתפתחת לאחר ה
האבקה לפרי עסיסי מוארך באורך 5 ס"מ, הנישא על
עוקץ ארוך.
צלף מצרי גדל בסלעים בנחלים בנגב ובמדבר יהודה. תפוצתו העולמית משתרעת בעיקר במזרח אפריקה.
כפתורי-פרחים, פירות צעירים, ענפים צעירים ועלים של צלף למיניו מוחמצים ונחשבים כתבלין משובח. ענף שהוסרו ממנו כל אבריו פרט לקוץ מאונקל אחד – שימש ל"דייג" של עלוקות מן הגרון.
הסוג כולל 350 מינים, בארץ 5. העלים
פשוטים ותמימים, בבסיסם יוצאים קוצים מאונקלים. הפרח גדול, הסימטריה שלו דו-צדדית בלבד. אחד מ-4 עלי ה
גביע גדול מיתרם, קעור. 4 עלי-כותרת, מתוכם 2 אלה הסמוכים לאותו עלה-גביע גדול צמודים זה לזה ויוצרים מאגר לצוף. האבקנים רבים וארוכים, צבעוניים ובולטים לעין. השחלה נישאת על נושא-פרי (גינופור), תכונה הנחשבת לפרימיטיבית. הפרי מתפצל לאורכו (יש אומרים כי זה מקור השם צלף, חילוף אותיות מ-פצל) וקליפתו נגללת אחורה. יש סבורים ( ראה מילון אבן-שושן) כי השם אביונה משמש במשנה ככינוי לפרי הצלף.
כתב: מייק לבנהמקורות מידע
הצמח במקורות
קדמונינו מנו את הצלף בין יצירי הבריאה המצליחים לשרוד גם בתנאים קשים, וככל שתנסה להיפטר מהם – לא תצליח להשמידם. אלה נקראים בלשון התלמוד (מסכת ביצה כ"ה ב') בכינוי "עזין", והצלף נמנה שם בחברה טובה: יחד עם ישראל באומות, כלב בחיות, תרנגול בעופות ועז בבהמה דקה – מופיע גם הצלף:
"שלושה עזין הן: ישראל באומות, כלב בחיות ותרנגול בעופות. ויש אומרים אף עז בבהמה דקה, ויש אומרים אף צלף באילנות" (ביצה דף כ"ה עמוד ב').
ואכן הוא גדל אף בסדקי-סלעים ובין אבני כתלים, קירות-טראסות וגדרות-אבן, ולך תשרש אותו משם.
לאורך הענף עולים הפרחים בזה אחר זה, כל יום פרח נוסף, מבסיס הענף כלפי ראשו. המצב הטוב ביותר לצורך החמצה הוא ניצן יומיים לפני פתיחתו. לכן עובר הקפר על השיח מדי יום, קוטף מכל ענף את הניצן התורן, ולמחרת את הניצן שמעליו, וכן הלאה. זה הרקע לסיפור הבא:
ישב רבן גמליאל ודרש: עתידים אילנות שמוציאין פירות בכל יום... לגלג עליו אותו תלמיד. אמר: והרי כתוב "אין כל חדש תחת השמש" (קהלת א', ט') [היינו: גם בעתיד לא יוכלו להתרחש דברים שאין כמותם כיום]. אמר לו: בוא ואראך דוגמתן בעולם הזה. יצא והראהו צלף". (לפי מסכת שבת דף ל', עמוד ב').
כתב: מייק לבנה