רכפתן מדברי

נחל ערוגות, מרץ. צילום: © שרה גולד
נחל ערוגות, מרץ. צילום: © שרה גולד
  • שם הפרח: רכפתן מדברי
  • שם מדעי: Ochradenus baccatus
  • שם כללי: Taily Weed
  • שם ערבי: גוּרד'י
  • משפחה:רכפתיים Resedaceae
  • צורת העלה: פשוט
  • שפת העלה: תמים
  • בית גידול: מדבר
  • צורת הגבעול: עגול
  • צורת חיים: שיח ובן-שיח
  • תפוצה בארץ: גולן, גלבוע, מדבר שומרון, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, עין גדי, נגב צפוני, נגב והרי אילת, ערבה, בקעת הירדן
  • עונת הפריחה: ינואר, פברואר, מרץ, אפריל, מאי, דצמבר
  • צמח צופני
רכפתן מדברי הוא שיח מדברי רותמי זקוף, מסועף לענפים ישרים, סבוך או דליל. גובהו 50–150 ס"מ. העלים אזמליים קטנים, קצרי-ימים, נושרים במהרה בראשית האביב, ותפקיד ההטמעה עובר לגבעולים הירוקים. הצמח קירח.

רכפתן מדברי פורח במשך כחצי שנה, כמעט בכל עונת הימים המתארכים, מדצמבר עד מאי. התפרחת שיבולת. הפרחים קטנים, חסרי כותרת, צהובים–ירקרקים, חד-מיניים. רוב הצמחים דו-ביתיים, היינו פרט אחד נושא רק פרחים זכריים, פרט אחר – רק נקביים. הפרח הזכרי כל-כולו אבקנים צהובים (10–15) וצופן גדול המפריש הרבה צוף. לפרח הנקבי שחלה עילית צהובה וגם לו צופן גדול. הצוף גלוי, והוא מתגבש לסוכר. הפרחים מופרים בעיקר על-ידי צרעה מזרחית, המלקקת את הצוף. הפרי כדור בקוטר 5 מ"מ. הוא ירוק תחילה, בהבשילו הוא הופך לבן מבריק כחרסינה וטעים לאכילה. הזרעים מופצים על-ידי ציפורים, האוכלות את הפרי.

רכפתן מדברי גדל ברוב אזורי החבל המדברי בדרום הארץ, בעיקר לאורך מזרח החבל, בעמק הערבה ובבקעת ים המלח, חודר גם לנגב ולמדבר יהודה. נפוץ בערוצי נחלים אבניים או סלעיים.

הצוף הנקרש לסוכר בפרח הוצג על-ידי חוקרים אחדים בתור המן שאכלו אבותינו במדבר.
בסוג 4 מינים, בארץ 1.

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע

הצמח במקורות

בעבר הפיקו צבע צהוב מפרחי הצמח. יש חוקרים המשייכים את הצמח לקבוצת הצמחים המדבריים המפרישים הפרשות מתוקות.

ישנם חוקרים קבוצת צמחים זו מזוהה עם המן שאכלו אבותינו במדבר.

האם הרכפתן המדברי הוא המן המקראי?

ישנם חוקרים המזהים את הרכפתן המדברי כמקור למן שאכלו אבותינו במדבר. לא מדובר כאן בהפרשות סוכריות של הצמח אלא דווקא לפירותיו. תאורו של המן מופיע בספר שמות "לא וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן; וְהוּא כְּזֶרַע גַּד, לָבָן, וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִית בִּדְבָשׁ"(שמות ט"ז ל"א). צורתו כדורית כזרעיו של גד השדה (כוסברה) צבעם לבן וטעמם מתוק. תיאור משלים מופיע בספר במדבר, כבדרך אגב, בסיפור על קברות התאווה "ז וְהַמָּן כִּזְרַע-גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח" (במדבר י"א ז'). התאור בשני המקרים מתאר לנו פרי כדורי, מתוק ובעל צבע לבן- זגוגי. גם הסיפור המתאר שהמן היה זמין רק בשעות הבוקר המוקדמות ונעלם בהמשך היום או "נמס" כלשון המקרא (שמות ט"ז כ"א) מתאים לרכפתן שגם הציפורים ניזונות מפירותיו המתוקים. כאשר מגיעים אל הצמח מאוחר יותר במשך היום לאחר שהציפורים כילו את סעודתם, לא נשארים יותר פירות בשלים על תפרחות הרכפתן אלא פירות ירוקים בלבד. פירות נוספים יבשילו על התפרחות השיבולתיות רק בימים הבאים.

כתב: אבנר כהן