חילף החולות

חילף החולות הוא דגני רב-שנתי זקוף מתת-משפחת הסיסניים, גובהו מטר אחד. הוא גדל בגושים צפופים, שומר על רעננותו ונותר ירוק כל השנה. בעומק גדול מתחת לפני הקרקע הוא מצמיח קנה-שורש אופקי ארוך מאוד ומסתעף, וממנו הוא מתרבה וגטטיבית. הוא מוציא עלים סרגליים רבים, ארוכים (עד חצי מטר), גסים ונוקשים, גלולים, שראשם מחודד ודוקרני ושוליהם משוננים עדינות וחותכים את האצבע. מכאן שמו: חלף הוא סכין. לשונית העלה עשויה שורת שערות. הצמח עמיד מאוד למליחות בקרקע.

חילף החולות פורח במשך כל הקיץ, מיוני עד אוקטובר. השיבוליות ערוכות ללא סדר במכבד סרגלי צר וארוך, עד 30 ס"מ. צבע התפרחת צהוב או אפרפר–ארגמני, לעיתים צבע המוץ התחתון בפרח ארגמני.

חילף החולות גדל בעיקר בשני מחוזות: בקרקעות חול–חמרה במרכז מישור החוף; ובמלחות בעמק הערבה. מעט גם באזורים אחרים, בחוף ובבקעה. נפוץ מאוד כעשב-רע בפרדסים צעירים. הוא נחשב מרכיב ראשי בחברת צמחים של קרקעות חול–חמרה יחד עם דרדר הקורים.

מקניו התקינו בעבר מחצלות, סלים וחבלים. ברפואה העממית משמש מרתח מן העלים לטיפול בכאב-בטן,

תפוצתו העולמית מרכזה בסוואנות של סודן, והיא משתרעת באפריקה הטרופית, בצפון אפריקה ובמזרח התיכון.

המין יחיד בסוגו.

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע 

הצמח במקורות

שמו העברי של הצמח נובע מדימוי עליו החדים והחותכים לסכינו של השוחט, הנקראת חלף. אבותינו הכינו ממנו מחצלות, כפי שכתוב במשנה: "מחצלת קנים ושל חלף טהורה" (כלים י"ז, י"ז). בחלף השתמשו גם כסכך:"ושל חלף גדולה מסככין בה" (תוספתא סוכה, א', י') אבותינו קראו בשמו של הצמח לאנשים וליישובים, עובדה המעידה על תפוצתו הרבה: "רבי חלפתא איש כפר חנניא" (אבות ג', ו'). בספר יהושע מוזכר מקום בשם חלף: "ויהי גבולם מחלף" (יהושע י"ט, ל"ג) . יש הסוברים שהשם חלפתא הוא כינוי כבוד לאדם, שבא לבטא כמה שכלו חד כחודו של חלף. יש שזיהו את החילף כמין מיוחד של ערבה – החילפה נזכרת במסכת סוכה כערבה.