עולש מצוי הוא צמח
חד-שנתי המצמיח
שושנת עלים גדולים בצבע ירוק כהה הגדלים בחודשי החורף. עלים אלה נלקטים למאכל.
עולש מצוי פורח באביב המאוחר. אז מתרוממים עמודי התפרחת המסועפים לגובה עד 1 מ'. הפרחים
יושבים במקומות ההסתעפות. התפרחת מורכבת מפרחים שכולם
לשוניים בצבע תכלת, המתגוון ב
אבקנים בצבע כחול כהה. ה
זרעונים מוארכים, צבעם שחור.
עולש מצוי נפוץ בקרקעות כבדות בבתי גידול פתוחים ובצידי דרכים בחבל הים-תיכוני ובצפון הנגב. תפוצתו ים-תיכונית ומערב אירנו-טורנית.
העלים נאכלים חיים עם מלח ולימון, או מבושלים כקציצות או כתוספת ללחם. זרעונים קלויים משמשים להכנת תחליף או תוספת לקפה. מרתח מן העלים משמש ברפואה עממית לניקוי הדם, למחלות פנימיות, לזירוז הפרשת שתן. שורש קלוי משמש תרופה לעצירות ולהרחקת תולעים מהבטן. יש המאמינים בכוחו גם נגד מלריה, צהבת, שגרון ופגעים בעור. משורשיו של מין אחר, תרבותי, מכינים את תחליף-הקפה הידוע בשם ציקוריה.
על שמו קרוי מושב עולש בעמק חפר המזרחי.
במשנה (פסחים ב 6) נזכר העולש בין "ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח", היינו לשמש כמרור בטקס החג.
כתבו: ערגה אלוני ומייק לבנהמקורות מידע
הצמח במקורות
אבותינו נהגו כנראה להשתמש בו כירק יומיומי.
"כל שהוא מאכל אדם… העולשין והכרשין והרגילה" (שביעית ז', א').
"ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת ובעולשין"... (פסחים, ב', ו').
ועוד על סוגית "תלישה " בכוונה או ללא כוונה. "התולש עולשין (בשבת) לאכול כגרוגרת לבהמה כמלא פי [הגדי] לתקן הארץ כל שהן. אם נתכוין בכולן חייב שתים אם היה מתעסק ותלש פטור."
ברפואה העממית נוהגים להשתמש בכל חלקי הצמח לריפוי חוליים שונים.
בימי הצנע בארץ,(שנות החמישים) כשהיה מחסור ובעקבותיו הקצבה במזון, נהגו לשתות תחליפי קפה, הלו היא ה"ציקוריה", שהיו מפיקים מצמח העולש.
קישורים
Chicory