לענה שיחנית

שיח שגובהו 50 ס"מ ויותר. משמש תבלין מקובל לתה, המקנה לו מרירות נעימה, ידוע בשמו הערבי "שיבּא". מייחסים לו תכונות מרגיעות. הגבעולים זקופים, עם מקצועות או כמעט עגולים. הקליפה מתקלפת בנקל ברצועות ארוכות. העלים צמירים, מלבינים או מכסיפים, גזורים 2–3 פעמים לאונות סרגליות. התחתונים נישאים על פטוטרות, העליונים כמעט יושבים (חסרי פטוטרת). העלה ריחני וטעמו מריר. פורח מאפריל עד אוקטובר. הקרקפות כדוריות, קטנות (קוטרן 5 מ"מ), ערוכות בתפרחת מורכבת רפה רבת-קרקפות, צבען צהוב חי. חפי המעטפת רעופים, שפתם קרומית. הפרחים כולם צינוריים, דו-מיניים, מואבקי-רוח. הזרעונים ביציים, רחבים יותר בראשם, חסרי ציצית וחסרי צלעות.

מקובל בגינת התבלינים. גדל בארץ בר רק בצפונה, במקומות ספורים, בסלעים בהרים ובחול מיוצב במישור החוף, נדיר מאוד. יש סבורים שבצוּרת הבר אינו אלא פליט-תרבות. נמצא כי כל מקומות גידולו בארץ כצמח-בר סמוכים לאתרים צלבניים, כך שסביר כי הובא לארץ בידי הצלבנים. מוצאו מאזור הים התיכון.
בסוג 400 מינים, בארץ 4.

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע

הצמח במקורות

הצמח מוזכר מספר פעמים, ותמיד בהקשר שלילי, "בנבואות זעם".

ירמיהו פרק ט' יד': "לָכֵן, כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מַאֲכִילָם אֶת-הָעָם הַזֶּה, לַעֲנָה; וְהִשְׁקִיתִים, מֵי-רֹאשׁ".

ועוד :ירמיהו פרק כג , טו':לָכֵן כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, עַל-הַנְּבִאִים, הִנְנִי מַאֲכִיל אוֹתָם לַעֲנָה, וְהִשְׁקִתִים מֵי-רֹאשׁ: כִּי, מֵאֵת נְבִיאֵי יְרוּשָׁלִַם, יָצְאָה חֲנֻפָּה, לְכָל-הָאָרֶץ.

באיכה, פרק ג', טו: מתואר מצבו של איוב ששכל את משפחתו , ירד מנכסיו וחלה, במילים אלה:
"הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים, הִרְוַנִי לַעֲנָה. פסוק יט: זְכָר-עָנְיִי וּמְרוּדִי, לַעֲנָה וָרֹאשׁ".

הצמח משמש לחליטת תה. מיני לענה ידועים בין היתר כתבלין ליין (יין ורמוט או אבסינט). שימושה לתיבול יין נזכר כבר בתלמוד הבבלי.

השם המדעי נקרא על שמה של ארטמיס, אלת הציד אצל היוונים. באנגלית שם הסוג הוא עשב התולעים, בהיותו מקובל כמגרש תולעי-בטן.