געדה כרתית היא
בן-שיח גבוה או
שיח נמוך (1 מ'), מסתעף לגבעולים רבים, זקופים וצפופים. ה
גבעולים מכוסים כסות קמחית או לבדית עדינה. פרקי הגבעול ארוכים. העלה מזכיר עלה של רוזמרין: צורתו אזמלית מוארכת עד סרגלית, שוליו
תמימים, קמורים עד גלולים לאחור, צידו האחורי מלבין משיער ורק שוליו ירוקים, והוא נראה לבן באמצע לאורכו וירוק כמסגרת. העלה קשה, ובניגוד לרבים מקרוביו אין הוא ריחני. העלים
נגדיים או ערוכים בקבוצות.
געדה כרתית פורחת מאפריל עד נובמבר, בעיקר במאי. האוכלוסיות ב
בתי-גידול ראשוניים פורחות באביב ובראשית הקיץ, אך בבתי-גידול מופרעים אפשר למצוא פריחה שלה במשך כל הקיץ. הפרחים ערוכים בתפרחות מוארכות בראשי גבעולים. ה
גביע מחולק בקצהו ל-5 שיניים חדות, שוות זו לזו. צבע הפרח ארגמני בהיר או ורוד. הפרח גדול,
חד-שפתני כמו בכל מיני הסוג, אורך שפתו התחתונה 15 מ"מ, והיא משונצת לאונות בצורה ברורה.
צינור הפרח ארוך בהרבה מהגביע. ה
אבקנים ועמוד העלי בולטים מצינור הכותרת. בצינור ה
כותרת גבנון דמוי
דרבן ובו נאגר צוף. הפרח מואבק על-ידי חרקים שוחרי צוף, המסוגלים להגיע אל מאגר הצוף החבוי.
געדה כרתית גדלה ב
בתות ימתיכוניות בהרים בצפון הארץ ובמרכזה, במיוחד בקרקעות של קירטון חווארי וחוואר. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שבמזרחו של הים התיכון.
הסוג געדה מאופיין בפרח שכותרתו חד-שפתנית. ליתר דיוק השפה העליונה של הכותרת מנוונת, קצרה מאוד, כמעט חסרה. השפה התחתונה של הכותרת מפורצת ל-5
אונות, האמצעית גדולה וקעורה, היתר מוארכות. אבקנים 4, בולטים הרבה מהכותרת, בלתי שווים באורכיהם.
עמוד העלי מפוצל בקצהו ל-2 זרועות כמעט שוות. הפרח מואבק על-ידי דבורים. ה
גביע פעמוני או
צינורי, עם 10 עורקים,
מפורץ בקצהו ל-5 שיניים. השם העברי לקוח מהשם בערבית, שמשמעו מסולסל, בגלל שפת העלה הגלונית של
געדה מצויה. השם המדעי נקרא על-שם טויקר מלך טרויה, שהכיר בסגולות הגעדה כצמח מרפא. בסוג 300 מינים, 11 מינים בארץ: רובם ימתיכוניים, בהם 2
חד-שנתיים, 5
עשבוניים רב-שנתיים, 4 בני-שיח.
כתב: מייק לבנהמקורות מידע
מידע גנני
צריכת מים לאחר התבססותו: נדרשת לו תוספת השקיה של 100 ליטר למ"ר או 100 קוב לדונם בשנה באזורים שבהם יש לפחות 250 מ"מ גשם בשנה.
אזורים: שפלה, חוף, הר, נגב
צורת חיים: שיח
קצב צמיחה: מהיר
גובה: 1.20 מ'
קוטר: 1.00 מ'
איברים דקורטיביים: פרחים, עלים
שימוש מומלץ: תבלין וריח, מסלעות, צמח בודד, צמח עלווה
עמידות לתנאי קרקע קשים: גבוהה (כולל לגירניות). רגיש לחוסר ניקוז
תנאי הארה: שמש עד הצללה למחצה
כתבו יואב גרטמן ואביגיל הלר, מתוך חוברת בהוצאת שה"מ, משרד החקלאות