האתרוג פורח בדלילות כמעט כל השנה אבל עיקר הפריחה מתרחשת באביב ובקיץ. הפרח לבן מבפנים, ורוד או ארגמני מבחוץ. ה
אבקנים רבים, 30 ויותר. צורתו ומבנהו של הפרח כמו אצל הדרים אחרים.
הפרי עסיסי, מחולק לפלחים, ובכל פלח שקיקי-מיץ. גודל הפרי בין לימון לתפוז. צורתו
ביצית מוארכת, וקצהו מתחדד לפיטם (שהוא שריד של עמוד העלי). קליפת הפרי מחוספסת, צהובה, עבה, ריחנית. ה
ציפה מצומצמת מאוד בהשוואה להדרים אחרים, חמוצה ולא טעימה. הציפה והקליפה משמשות לרקיחת ריבה וממתקים, וכן להכנת תמרוקים, אך עיקר שימושו של האתרוג הוא דתי.
אתרוג הוא אחד מחמשת מיני ההדרים המקוריים בטבע (לצד הפומלו, הקי ליים, המנדרינה וה-Citrus halimii). כל שאר מיני ההדרים התפתחו באופן אורגני או פותחו על ידי הכלאה טבעית או מלאכותית של מינים אלה.
זהו עץ-ההדר הראשון שהגיע למזרח התיכון, כנראה עוד לפני 6,000 שנה. מוצאו אינו ידוע, אולי מהודו או מדרום-ערב. לארץ ישראל הובא אולי ממדי (איראן) בידי עולי בבל בימי הבית השני, וזוהה עם הצמח המקראי "פרי עץ הדר" (ויקרא כג, 40), הנמנה עם 4 המינים שנהוג לברך עליהם בסוכות. האתרוג הפך לסמל מקובל באומנות היהודית מאז ימי המשנה.
במיון המדעי נחשבים ההדרים סוג או קבוצת-סוגים במשפחת ה
פיגמיים, והאתרוג הוא אחד המינים בקבוצה זו.
כתב: מייק לבנה
מקורות מידע
הצמח במקורות
האתרוג הוא אחד מארבעת המינים - "פרי עץ הדר".
האתרוג הוא סמל הפוריות והמושלמות.
לקיום מצוות ארבעת המינים:
עדיף שצבעו יהיה קרוב יותר לצהוב מאשר לירוק, אסור שהקליפה תהיה מחוררת בשום חלק מהפרי, ואסור שתחסר בו אפילו פיסה קטנה מהשכבה הפנימית.
האתרוג חייב להיות נקי מכל שריטה, סדק או נקודה שחורה. אם האתרוג צמח עם גבעול שבולט החוצה ("פיטם"), אסור שהגבעול יהיה שבור. (אך אם מלכתחילה צמח האתרוג ללא הפיטם, הוא עדיין כשר לשימוש)
מטבעות לשון רבות נטבעו בקשר לאתרוג. אחת מהן: "אתרוג אחרי סוכות", משמעה - לא מעודכן ולא רלוונטי.
קישורים
פוליטיקה של אתרוגים