צלבית ארוכת-שיבולת היא עשב
חד-שנתי דק וזקוף, גובהו 30 ס"מ. ה
גבעול מרובע, העלה סרגלי צר. העלים ערוכים ב
דורים בני 4–6, כמו אצל רבים מבני משפחת ה
פואתיים. הצמח כולו מכוסה שערות קצרות מחוספסות.
צלבית ארוכת-שיבולת פורחת מאפריל עד מאי. הפרח מסמרי, נכון,
דו-מיני, עם צינור ארוך ו-4
אונות כותרת בצבע קרם. כל אונה מתמשכת לזיף הכפוף פנימה או מסתלסל. הפרח נפתח בלילה, ומפיץ ריח עדין מתוק, המושך פרפרי לילה. ביום רואים בעיקר את ה
חפים וה
גביע הירוקים. התפרחת היא
שיבולת ארוכה, ערוכה על הגבעול בטורי-אורך ברורים.
צלבית ארוכת-שיבולת גדלה ב
בתה עשבונית בכל אזורי החבל הימתיכוני בצפון הארץ ובמרכזה. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.
בארץ גדלים בר 7 מינים, ועוד מין אחד מקובל כצמח נוי, מוצאו בפרס.
כתב: מייק לבנהמקורות מידע