דובדבן שרוע הוא דובדבן אמיתי, הצומח בר במרומי החרמון. אין זה
עץ, אלא
בן-שיח נמוך,
מעוצה, משתרע, של מרומי החרמון, החל מרום של 1600 מ' ומעלה. כהסתגלות לרוחות ולשלג גדל מין זה כבן-שיח נמוך, המשתרג בין האבנים: גובהו 5–15 ס"מ, קוטרו מגיע עד 2 מ'. ענפיו עבים ומעוצים. העלים קטנים, אורכם 5–12 מ"מ, והם אסימטריים במקצת, שפתם
משוננת, צדם התחתון מלבין.
דובדבן שרוע פורח במאי–יוני. הפרחים מרהיבים ביופיים, אופייניים לוורדניים: 5 עלי
כותרת ורודים ערוכים בתפרחות שופעות וצפופות. גון הפרח שונה מפרט לפרט, בין ורוד חיוור לבין ורוד כהה עז. קוטרו 10 מ"מ. פורח בעיקר במאי, ובשלוגיות גם ביוני. שכיח, וכך תורמת פריחתו במקומות רבים לעיצוב נוף-הפריחה הנהדר של מרומי החרמון. בימים ללא רוח הומה הצמח הפורח מדבורים ומפרפרים. באוגוסט מבשיל הפרי. טעמו משובח, חמוץ-מתוק, שונה מפרט לפרט, אך אין בו הרבה מה לאכול: הפרי קטן ורובו גלעין גדול. בטרם הבשיל הפרי טעמו עפיץ. ואיך נדע אם הבשיל? הפרי הבשל רך למגע, צבעו ארגמני כהה כמעט שחור, והוא מבריק כעין הזכוכית. הוא טעים לא רק לחך האדם: גללי השועלים בחרמון, הבולטים לעין בהיותם מוטלים על
שיחים בולטים,
מורכבים באוגוסט כדי 80% מגלעיני דובדבן.
דובדבן שרוע אינו גדל בשום מקום בארץ-ישראל המערבית. מין אחר, דומה, של דובדבן-בר גדל במרומי הרי אדום. הדובדבן נפוץ סביב הים התיכון כולו.
כתב: מייק לבנה
הצמח במקורות
במסכת ברכות נזכרות "גדגדניות", וישנם שם חילוקי דעות באשר לשאלה אם הכוונה לדובדבן או לגרגרנית היוונית. רש"י מפרש שם גדגדניות – דובדבן. במסכת עבורה זרה ל"ט מופיעות "דבדבניות", וה"ערוך" מפרש – ציראסי (דובדבן).
בגרמניה ובאלבניה ייחסו לעצי הדובדבן תכונות דמוניות ונהגו לשרוף את ענפי העץ בלילות מסוימים בחודשים דצמבר וינואר כדי להיפטר מהדמונים שיש עליו ומפריעים לו להתפתח.
ביפן הדובדבן הוא הצמח הלאומי, ופריחותיו במטעים מסמלות את החקלאות והנוף של העם ביפן.
בבירת ארה"ב, וושינגטון, נערכים פסטיבלים סביב הפריחה השופעת של עצי הדובדבן בתחילת חודש אפריל.