צלף סיצילי (לשעבר צלף ביצני) הוא
שיח או
בן-שיח קוצני מסתעף וסבוך. הקוצים מאונקלים, אכזריים. העלים עגולים עד ביציים, מכוסים פלומת שיער דקה, גונם ירוק מנוקד בכסוף. ה
גבעולים שעירים, גונם ירוק–אפור.
צלף סיצילי פורח כמעט חצי שנה, מאפריל עד אוגוסט. הפרחים בודדים, גדולים (אך קטנים מפרחי קרובו, הצלף הקוצני), בלתי נכונים, עדינים, דומים לפרפר, ריחניים מאוד. קוטר הפרח 4 ס"מ. עלי ה
כותרת צרים, נותרים רווחים ביניהם. ה
אבקנים מרובים, צבעם לבן עד ורוד בהיר. עמוד ה
עלי שעיר בתחתיתו. הפרח נפתח לקראת ערב, פורח לילה אחד בלבד, ונסגר למחרת עד הצהריים. ה
שחלה מתפתחת לאחר ה
האבקה לפרי עסיסי ביצי עד אגסי, הנישא על
עוקץ ארוך. צבע ציפת הפרי אדום–ורוד.
צלף סיצילי גדל בשדות נטושים, צידי דרכים, גדרות ומעזבות. הוא נפוץ בשולי החבל הימתיכוני, בואך המדברה. תפוצתו העולמית משתרעת מצפון אפריקה ועד למזרח התיכון.
כפתורי-פרחים, פירות צעירים, ענפים צעירים ועלים של צלף למיניו מוחמצים ונחשבים כתבלין משובח. ענף שהוסרו ממנו כל אבריו פרט לקוץ מאונקל אחד – שימש ל"דייג" של עלוקות מן הגרון.
הסוג כולל 350 מינים, בארץ 5. העלים
פשוטים ותמימים, בבסיסם יוצאים קוצים מאונקלים. הפרח גדול, הסימטריה שלו דו-צדדית בלבד. אחד מ-4 עלי ה
גביע גדול מיתרם, קעור. 4 עלי-כותרת, מתוכם 2 אלה הסמוכים לאותו עלה-גביע גדול צמודים זה לזה ויוצרים מאגר לצוף. האבקנים רבים וארוכים, צבעוניים ובולטים לעין. השחלה נישאת על נושא-פרי (גינופור), תכונה הנחשבת לפרימיטיבית.
כתב: מייק לבנהבמזנון קיבוץ יוטבתה ניתן לקנות ריבת צלפים של טוביה העשויה מפירות צלף סחוסי.
מקורות מידע
הצמח במקורות
הפרי מתפצל לאורכו (יש אומרים כי זה מקור השם צלף, חילוף אותיות מ-פצל) וקליפתו נגללת אחורה. יש סבורים כי גם השם אביונה משמש במשנה ככינוי לצלף.
קדמונינו מנו את הצלף בין יצירי הבריאה המצליחים לשרוד גם בתנאים קשים, וככל שתנסה להיפטר מהם – לא תצליח להשמידם. אלה נקראים בלשון התלמוד (מסכת ביצה כ"ה ב') בכינוי "עזין", והצלף נמנה שם בחברה טובה: יחד עם ישראל באומות, כלב בחיות, תרנגול בעופות ועז בבהמה דקה – מופיע גם הצלף:
"שלושה עזין הן: ישראל באומות, כלב בחיות ותרנגול בעופות. ויש אומרים אף עז בבהמה דקה, ויש אומרים אף צלף באילנות" (ביצה דף כ"ה עמוד ב').
ואכן הוא גדל אף בסדקי-סלעים ובין אבני כתלים, קירות-טראסות וגדרות-אבן, ולך תשרש אותו משם.
לאורך הענף עולים הפרחים בזה אחר זה, כל יום פרח נוסף, מבסיס הענף כלפי ראשו. המצב הטוב ביותר לצורך החמצה הוא ניצן יומיים לפני פתיחתו. לכן עובר הקפר על השיח מדי יום, קוטף מכל ענף את הניצן התורן, ולמחרת את הניצן שמעליו, וכן הלאה. זה הרקע לסיפור הבא:
ישב רבן גמליאל ודרש: עתידים אילנות שמוציאין פירות בכל יום... לגלג עליו אותו תלמיד. אמר: והרי כתוב "אין כל חדש תחת השמש" (קהלת א', ט') [היינו: גם בעתיד לא יוכלו להתרחש דברים שאין כמותם כיום]. אמר לו: בוא ואראך דוגמתן בעולם הזה. יצא והראהו צלף". (לפי מסכת שבת דף ל', עמוד ב').
כתב מייק לבנה
קישורים
מתכון לכבישת צלפים