אכילאה ריחנית

אכיליאה ריחנית היא בן-שיח מדברי ריחני, גובהה 50 עד 100 ס"מ. היא מסתעפת מהבסיס, הגבעולים זקופים. המין נבדל בנקל ממינים אחרים של אכילאה בעליו, שצורתם כדמות ביצה מוארכת, ואין הם מחולקים. שפתם משוננת כמשור, והם מנוקדים בבלוטות של שמן אתרי וריחניים מאוד. כל הצמח מכוסה בשערות קטיפתיות, המשוות לו גוון לבן.

אכיליאה ריחנית פורחת במשך תקופה ארוכה, ממרס עד אוקטובר, בעיקר בקיץ. התפרחת היא מורכב שבמורכב: הפרחים ערוכים בקרקפות זעירות אופייניות למורכבים; והקרקפות עצמן ערוכות באשכול–סוכך שטוח ובו עשרות קרקפות. הפרחים צהובים, צינוריים. לעתים יש בהיקף הקרקפת פרחים לשוניים מעטים, לעתים אין בכלל. הזרעים פחוסים, ללא ציצית.

אכיליאה ריחנית שכיחה בוואדיות ובשולי-דרכים במדבר.

הסוג נקרא על-שם אכילס, שלימד את האדם את כושרו של הצמח לרפא פצעים, דבר שהוא עצמו למד ממורהו חירון (חצי אדם וחצי סוס). הסוג כולל 130 מינים (200 לדעת אחרים) בחצי הכדור הצפוני, בעיקר במרכז אסיה ובמזרח התיכון. בארץ מופיעים 5 מינים, כולם פורחים בצהוב, מהם 3 מדבריים ואחד הררי, גדל במרומי החרמון. כן מגדלים בארץ עוד 5 מינים בגינות-נוי, ואלה לאו דווקא צהובי-פרחים.

המין מקובל בין הבדווים בתור צמח רפואה חשוב. משתמשים בו נגד כאבי פרקים, להורדת חום, לפתיחת דרכי הנשימה, להורדת לחץ-דם, נגד סוכרת, להקלה על כאב-בטן.

כתב: מייק לבנה

מקורות מידע 

הצמח במקורות

השם אכילאה על שם הגיבור המיתולוגי אכילס, אשר ידע על תכונותיו הרפואיות של הצמח והשתמש בו לריפוי גיבוריו.
הצמח נחשב לאחד מצמחי הרפואה החשובים והמקובלים

ברפואה העממית

אצל הערבים, בארץ-ישראל ובארצות השכנות. משתמשים בו לשימוש חיצוני ופנימי.

מקובל בין הבדווים בתור צמח רפואה חשוב. משתמשים בו נגד כאבי פרקים, להורדת חום, לפתיחת דרכי הנשימה, להורדת לחץ-דם, נגד סוכרת, להקלה על כאב-בטן.