צמר מפוצל הוא צמח
רב-שנתי בולט בנוף, שכל חלקיו גדולים: עלי הבסיס שלו ענקיים, אורכם עד 40 ס"מ,
מפורצים עמוקות, משתרעים על פני הקרקע; עמוד הפריחה גבוה ובלתי-מסתעף; ופרחו הוא מהגדולים ב
שפתניים. חלקו העל-אדמתי מתייבש ונובל מדי קיץ, ובחורף מתחדש הצמח מתוך ניצנים ה
יושבים על ה
גבעול סמוך לפני הקרקע. עלי ה
שושנת שבבסיס הצמח שרועים על הקרקע, הם כמעט קירחים, צבעם ירוק כהה, הם מנוצים לאונות רחבות. העורק הראשי עבה ועסיסי. גבעול התפרחת יחיד, עבה, צמרי, זקוף, חתכו מרובע, גובהו עד 150 ס"מ. עליו הולכים וקטֵנים כלפי מעלה, והולכים ונעשים פחות גזורים ויותר צמריים. הגבעול וה
גביע מכוסים כסות עבה של שיער צמרי, מכאן שם הסוג.
צמר מפוצל פורח בין פברואר לאפריל. הפרחים ערוכים על הגבעול ב
דורים בני 10–20 פרחים, הטובעים במעטה צמרי לבן. כותרת-הפרח דו-שפתנית גדולה, אורכה 2–4 ס"מ, והיא בולטת הרבה מתוך הגביע. הגביע
צינורי עד פעמוני, שעיר מאוד, בקצהו 5 שיניים קוצניות אשונות.
ה
כותרת צהובה, גונה נעשה כהה יותר במהלך הפריחה, עד שהוא חום–ארגמני בסופה. השפה העליונה של הכותרת דמויית קובע, שעירה מאוד, קצה
שסוע ל-4
אונות. התחתונה מפושקת ל-3 אונות מעוגלות. בקצה האונה האמצעית של השפה התחתונה מצוייר כתם חום–אדום חם ומרענן, מידותיו וגונו שונים בפרטים שונים, בגילים שונים ובאוכלוסיות שונות – בדרום הארץ חסר כליל כתם זה. מתחת לשפה העליונה חבויים 4
אבקנים הערוכים ב-2 זוגות שוני אורך. הפרח מואבק על-ידי דבורים גדולות.
צמר מפוצל גדל בעיקר בשולי החבל הימתיכוני, מעט גם ב
בתי-גידול יבשים-יחסית בתוך החבל הימתיכוני עצמו. אפשר למצאו בכל אזורי צפון הארץ ומרכזה, והוא חודר אף לנגב.
בסוג צמר 60 מינים, הנפוצים בעיקר במערב אסיה ובמרכזה. בארץ שני מינים, המין השני – צמר אדומי, גדל רק באדום, התגלה בידי הבוטנאי הישראלי אלכסנדר אייג.
כתב: מייק לבנהמקורות מידע
מידע גנני
צריכת מים לאחר התבססותו: נדרשת לו תוספת השקיה של 100 ליטר למ"ר או 100 קוב לדונם בשנה באזורים שבהם יש לפחות 250 מ"מ גשם בשנה.
אזורים: שפלה, חוף, הר, בקעה, נגב
צורת חיים: עשבוני
קצב צמיחה: מהיר
גובה: (מ') 1.20
קוטר: (מ') 0.50
איברים דקורטיביים: עלים, גבעול, פרחים
שימוש מומלץ: מסלעות, ערוגות, כיסוי
עמידות לתנאי קרקע קשים: גבוהה
תנאי הארה: שמש
מידע גנני נוסף: צבע הפריחה עשוי להשתנות באיזורי הארץ השונים
כתבו יואב גרטמן ואביגיל הלר, מתוך חוברת בהוצאת שה"מ, משרד החקלאות