תעלומת הפרגה הצהובה - דיני איזיקוביץ' - 07/10/2019

הפרגה הצהובה (Glaucium flavum Crantz), שייכת לסוג הכולל כ-25 מינים חד-שנתיים או רב-שנתיים. אופייני לסוג, פרחים אדומים או צהובים בגוון משתנה ופרי מאורך. הפרגה הצהובה היא עשבוני חד- או רב-שנתי, בעל שושנת עלים, שגובהו בין 30 ל-100 ס"מ. היא נפוצה לאורך חופי הים התיכון, הים השחור וחופי אירופה עד ליוטלנד שבשבדיה(1) . כמו-כן מצוי מין הזה לאורך חופי צפון ארה"ב והוא הגיע אף לניו-זילנד. החוקר האנגלי טוריל (2) סיכם את כל מה שהיה ידוע על המין הזה על סמך העשביות אותן בדק וקבע: "מתברר, כי המין הזה הוא פולימורפי (רב-צורתי) מאוד באזור מזרח הים-התיכון ובמיוחד בבלקן”.

בפלורה של ארץ ישראל (3) תואר מין זה בישראל כצמח ים-תיכוני, המצוי בבתי-גידול חוליים. תצפיות שערכנו (4) העלו, כי הצמח מעדיף בעיקר בתי-גידול של כורכר קשה, ומצוי באזורים חשופים לרסס מי-ים מאשקלון בדרום ועד גשר הזיו בצפון.

לפרחי הפרגה תמונה מס' 1) שני עלי גביע וארבעה עלי כותרת. הפרח דמוי צלחת מרובה אבקנים, הפרחים ללא צופנים, הפרי מאורך המגיע לאורך של 10-15 ס"מ. הפרחים נפתחים עם הזריחה ואז גם המאבקים נפתחים, הפרח חי יום אחד בלבד. הם דמויי צלחת חסרי צוף והגמול היחיד שהם מציעים למאביקים הם גרגרי האבקה. פרחי הפרגה הצהובה הם בעלי התאם עצמי, האבקת הפרח באבקה מאותו צמח תגרום ליצירת זרעים, ופעמים רבות הם מואבקים עוד לפני פתיחה מלאה של הפרח.

הפרחים מבוּקַרים על-ידי מנעד רחב של מאביקים שכולם באים לאסוף אבקה. בין המאביקים הרבים מוצאים זבובים מן ה-Syrphidae, (תמונה מס' 2) זבובים מן ה-Muscidae, דבורים קטנות מסוג ה-Prosopis ומינים אחרים. דבורי דבש הן הפעילות יותר מכל מבקרי הפרגה (תמונה מס 3) הן מבקרות בפרחים החל מפתיחת הפרחים בשעות הבוקר המוקדמות. אחד הגורמים המכתיבים את פעילות דבורי הדבש היא מהירות הרוח, כאשר מהירות הרוח ליד הפרחים גוברת ומגיעה ל מ הירות של 3-4 קמ"ש הפרחים מתחילים לנוע והדבורים נוטשות את הפרחים. תופעה כזו מתרחשת בשעות 10:00 – 12:00.

הפרגה בהשפעת רסס מי הים

לאורך חופי הארץ מצויים צמחי פרגה בעלי עלים שעירים מאוד ונציג הצמחים האלה, פרגה מהזן הנפוץ, נחקר ב סידנא-עלי ליד הרצליה. לזן מסידנא-עלי יש עלים ארוכים וצרים יחסית, מחולקים ושעירים מאוד (תמונה 1). גם גביע הפרח שעיר מאוד. עם פתיחת הפרח בולטת הצ לקת מעל למאבקים. הפריחה מסוף חודש אפריל עד תחילת אוקטובר. זן זה יצר זרעים גם במקומות בהם היה חשוף לרסס מי הים.

בעיר העתיקה בקיסריה, מצאנו זן שונה מהזן הנפוץ בכמה מובנים. התופעה הבולטת ביותר היא שלזן זה יש עלים רחבים יחסית, שסועים ומכוסים רק פ לומת שערות דלילה. גם גביע הפרח בעל שערות דלילות בלבד. עם הפתיחה של הפרח נושרים עלי הגביע והצלקת חבויה בין האבקנים. זן זה פורח מאמצע חודש מרץ ועד סוף נובמבר. זן קיסריה, בהשוואה לאוכלוסיות שנמצאו בסידנא- עלי נמצא רגיש לרסס מי הים, הצמחים שהיו חשופים לרסס מחוץ לחומות העיר לא יצרו זרעים.

האבקה בכפתור סגור

בבדיקות השדה בסידנא -עלי נמצא, כי בתחילת העונה ובסופה קיימים מקרים רבים, בהם אין עלי הגביע נושרים, כרגיל, בעת פתיחת הפרח, והפרחים מאבקים ספונטנית בתוך כפתור הפרח הסגור. בתמונה מס' 4 נראים שני כפתורים של פרחי פרגה מצד שמאל כפתור שעדיין לא נפתח מצד ימין כפתור שהואבק בהאבקה עצמית ארבעה ימים לפני הצילום וניתן כבר לראות בו את תחילת התפתחות הפרי. בשני המקרים הפרי התפתח באופן תקין, כשקצהו מוגן על-ידי הגביע והכותרת. לעומת זאת בזן של קיסריה. עלי הגביע כאן נושרים בכל מקרה ואם הפרח חשוף לרסס מי-ים, עוקץ הפרח נצרב והכפתור מתייבש וקמל מבלי לעשות פרי.

תצפיות וניסויים בשדה

על מנת להגיע לנתונים מדויקים על תופעת ההאבקה העצמית נערכו בדיקות על שלוש קבוצות של צמחי פרגה. הקבוצה האחת הייתה באזור סידנא -עלי, שם סומנו 213 פרחים, הקבוצה השנייה הייתה בתוך חומות קיסריה, שם סומנו 90 פרחים, והקבוצה השלישית הייתה בקיסריה שמחוץ לחומה, שם סומנו 234 פרחים. בכל שטחי הניסוי הואבקו הפרחים באופן מלאכותי בהאבקה עצמית ב-10 ביולי 1975, וחודש לאחר מכן נבדק מהו אחוז הפרחים שהגיעו לכלל יצירת פירות בעלי זרעים. בדיקות אלה העלו, כי בסידני עלי נוצרו פירות ב77.46% מהפרחים. בזן קיסריה, שנמצא בתוך החומות, נוצרו פירות בכמעט כל הפרחים (96.66%) ואילו באותו זן בצמחים שנמצאו מחוץ לחומות, נוצרו רק מעט פירות – 17% בלבד.

במקביל נערכו בסידנא-עלי תצפיות בהשפעת הרוח על יצירת הפירות. זאת, בידיעה שככל שגוברת הרוח גדלה כמות רסס מי-הים הנישא אל היבשה ואל הפרחים. הניסוי העלה, כי בימים שבהם מהירות הרוח הייתה גבוהה יחסית, היה אחוז הפרחים שהפכו לפירות בסידני -עלי נמוך (68%), ואילו בימים שבהם הייתה רוח חלשה יותר, נתקבלו פירות רבים יותר (93%). בקיסריה הטווח היה הרבה יותר גדול. כאן הושוו צמחים שגדלו משני צדי החומה, והתגלה כי בין אלה שהיו חשופים לרוח רק 2.8% פיתחו הלקטים נושאי זרעים, בעוד שבפרחים שהיו מוגנים מפני הרוח עשו זאת 93.3%.

כדי לבחון אם הרוח עצמה היא זו שגורמת להבדלים ביצירת פרי, או רסס מי-הים הוא הגורם לכך, נעשה ניסוי נוסף, הפעם בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א. בניסוי זה השיבו על פני הפרחים רוח של אוויר נקי ממלח והתוצאה הייתה חד-משמעית: הרוח לא גרמה כל השפעה שלילית על יצירת הפירות. ומכאן: רסס המלח הוא שגרם להפחתה ביצירת הזרעים על חוף הים.

זן הפרגה הנפוץ מגלה סימנים ברורים ביותר של התאמה לסביבתו. העובדה שהוא נדחק אל איזור החוף כתוצאה מלחץ התחרות של צמחים ים-תיכוניים בפנים הארץ, גרמה בו לסלקציה של תכונות התאמה אל רסס מי-הים. הן על-ידי האבקה בתוך כפתור בפרח הסגור בימים של רוח עזה, והן על-ידי פריחה בעונות שנה התואמת במידה רבה את התקופה השקטה ביותר מבחינת משטר הרוחות בחוף (4). הפרגה של זן קיסריה לעומת זאת, ייתכן שלא נזקקה כלל להתאמה כזאת, בגלל ההגנה של חומות העיר מפני רוח ואכן לא התפתחה בה עמידות לרסס מי-הים, קיימת אצלה תקופת פריחה ארוכה, ואין לה האבקה עצמית בכפתור. אפשר היה להניח, כי לפנינו מוטציה מקומית מן הטיפוס הרגיל שנעלם במקום זה, ואשר צאצאיו התאימו עצמם לתנאי העיר והתבססו בה. אבל אפשרות זאת נראית רחוקה, מכיוון שהטיפוס הרגיל כלל אינו נמצא באיזור קיסריה, ולכן סביר להניח כי לא ממנו יצא הטיפוס המיוחד לעיר זאת.

קיימת אפשרות סבירה הרבה יותר, שזן קיסריה הובא אל העיר מארץ אחרת. שכן הצמח כאמור גנרליסט שאינו בררני מבחינת המאביקים והוא מותאם להתפשטות באזורי החוף. מאחר שקיסריה שימשה במשך דורות רבים עיר נמל חשובה, בעלת קשרים עם כל ארצות הים התיכון. ייתכן שאחת האניות שהגיעה לנמל זה נשאה עמה זרעים של פרגה ממקום כלשהו. זרעים אלה נקלטו בעיר ובסופו של דבר הפכו אותה לתחום מחייתם. אולם כאשר הופצו זרעים אל מעבר לחומה, נבטו והתפתחו לצמחים אשר הגיעו לפריחה, הפרחים שלהם הושמדו על-ידי רסס מי-הים ורובם. לא עשו זרעים. רסס מי הים שימוש, אפוא, כגורם סלקציה, המכוון צמחים אלה להתרבות אך ורק בתוך חומות העיר.

תשובות מדויקות בעניין זה אפשר יהיה לקבל רק על-ידי השוואה גנטית של הפרגה מקיסריה עם זנים של פרגה מכל ארצות הים התיכון. השוואה זו תגלה אם יש אוכלוסייה שממנה נגזרה והובאה הפרגה לקיסריה, ואם אכן קיימת אוכלוסייה כזאת – היכן היא?.